נוכחות-האל כתודעה אינדיבידואלית דרכך -
לצד המילה "אני" ישנה מילה גדולה נוספת - "תודעה".
נוכחות האל בך הנו תודעה אינדיבידואלית כ-"אני" שהנו אתה.
ל"אני" שלך יש בעלות על עוצמה זאת שהנה אלוהית.
לשם השגתה, תודעת "אני" גבוה זה צריכה להיות שלך.
אבני דרך מהאמת הרוחנית
-תודעה הנה מחשבת האל שמחלחלת דרך כל היקום - לכן כאשר אתה משיג תחיה להכרת אמת מוארת, כך גם כל אחד אחר בעולמך נעשה מודע לזה. אתה נעשה לאור העולם. הטבע של הנתיב הרוחני מוביל למימוש עצמי מלא. כדי להשיג זאת, עליך לעזוב כל חשיבה במונחים של - שאיפה למילוי של חוסר בבריאות- עושר- שמחה- אושר-שלווה או שלום בעולם, בהבנה שרק הארה מביאה לזה שתחווה שלמות כמציאות.
-תודעה הנה מחשבת האל שמחלחלת דרך כל היקום - לכן כאשר אתה משיג תחיה להכרת אמת מוארת, כך גם כל אחד אחר בעולמך נעשה מודע לזה. אתה נעשה לאור העולם. הטבע של הנתיב הרוחני מוביל למימוש עצמי מלא. כדי להשיג זאת, עליך לעזוב כל חשיבה במונחים של - שאיפה למילוי של חוסר בבריאות- עושר- שמחה- אושר-שלווה או שלום בעולם, בהבנה שרק הארה מביאה לזה שתחווה שלמות כמציאות.
הארה רוחנית דוחה את התפישה של האל בהקשר של חוסר, עונש, גהנום וסבל. מה שיש בהכרת בן-האדם שלך, אלה שגיאות בתפישה האנושית שמביאות לתגובה חוזרת בתוך העצמי האנושי. זהו ביטוי של חוק הקרמה שאומר: " מה שאתה זורע, זה מה שאתה קוצר".
כדי להשתחרר משגיאות שאימצת בתפישה האנושית, עליך לסלוח ולקבל סליחה -
נדרש ממך טיהור פנימי בהכרה ובלב של השגיאות הללו. האל בבריאה הנו נשמת האדם והיקום. בהכרה שהאל הנו כל דבר טוב שמתגלם, אתה פונה אליו כמקור לטוב שישנו וזמין תמיד. זה מספק לך הכול מטוב זה, כי חוק האל הנו החוק הבסיסי מאחורי הכל וכל דבר. בתפישת הבנה זאת כל כוח הרסני מטריד נעלם מחייך.
לא ההופעה הנגלית קובעת, אלא רק האני הפנימי -
התעוררות רוחנית היא המטרה שיש להשיג בחיים. מטרת הנתיב הרוחני היא להתעורר לאמת של הטבע הרוחני של האל באדם, לטבע הרוחני של היקום שהאל ברא, כשאנחנו חיים ונעים ויש לנו את ההוויה האלוהית בתודעה אלוהית. האדם שמתעורר לזה משיג שמחה אמתית לגלות שהוא המקור של החיים, כאשר הוא צועד בדרך הרוחנית. ברגע שהוא נעשה מיכל לאור האלוהי והוא ער להשראה שלו, אז הטבע של האל מתגלה בטבע היקום שלו.
התלמיד הרוחני מתבקש להזיז הצידה את ההופעה הנגלית כמצב, מקום, אדם ולפנות לטבע של האל והבריאה שלו. הוא לא פונה לעוצמת האל שתתגבר על משהו או מישהו. הוא רק נח בטבע הרוחני של הסיבה כמקור לבריאה המושלמת- תלמיד של האמת האלוהית איננו מרפא של מחלה, או מספק תעסוקה, או יועץ לנישואים. הוא אינו פוגש בבעיה ברמה של בעיה. לא משנה מה מישהו מספר לו על הבעיה כבעיה, הוא לא מקבל בעיה כאמת. כשהוא מתמקד לגמרי על אמת ההוויה המושלמת, הוא משתחרר ונעשה למסטר על החיים.
יש לפתח את התודעה של "יש" ו"מלאות שפע קיימת"-
כאן אתה זוכר שרוח-האמת הנה בתוכך ואתה זוכר שנאמר לך בנתיב זה לא לשפוט לפי מראה עיניים שום דבר. אתה משתמש במילה "ישנו" אפילו בלי לדעת מה יש כאן או מי ישנו כאן. אתה פונה פנימה ונותן לנוכחות האלוהית להיפתח, נותן לחכמה לגלות את עצמה. אתה מתבונן כעת מה קורה.
כאן אתה מפעיל חוש אינטואיטיבי יחד עם חוש רוחני גבוה יותר שמגלה משהו ללא חשיבה או הגיון. כאשר אתה נקרא לעזרה למישהו, אל תהסס להחזיק בהכרה את ההבנה "מה שנדרש כבר ישנו". תבוא בלי ידיעה מוקדמת, מה ישנו, או מי ישנו. תבוא בלי ידיעה איך להתפלל או למדוט. רק תן לרוח-האל להיות עדה לרוח שלך. אמור: " אבי האלוהי, קח עליי חסות והאר אותי".
מתוכך תבוא שלווה לגבי המצב שלך. אינך צריך אפילו להצהיר את האמת, או להכחיש את הטעות בתפישה. אתה רק מחכה והאור שבפנים, כהארה, מביא לשחרור. אינך מפעיל דבר בהכרה האנושית שלך; אינך יודע מה מתרחש, אבל במהלך הזמן אתה יודע שריפוי קרה. ידיעת האמת מאפשרת לך רק להסתמך על הנוכחות העל-אנושית והעצמה שלה. בהתנסות זאת אתה מבחין שהכרה אנושית אינה נדרשת בריפוי רוחני. שפשוט ישנה אמת אלוהית שבאה דרכך כדי לעשות את העבודה ואתה נעשה לאמת זאת.
~~ היום, אפשר לאמת המושלמת להיות, כשאתה נותן לה להשתקף בעולם הביטוי שלך ~~
ללכת מעבר להופעה הנגלית למה שישנו באמת -
עיקרון רוחני שיש לזכור: "תודעה מבטאת ומממשת את עצמה תמיד". לכן כחניכי רוח מודעים איננו מנסים אף פעם לשלוט בתמונה האנושית. אנחנו רק מתבוננים בפעילות האל שישנה ומתבטאת כחיינו, כאספקה שלנו, הבריאות שלנו, יחסינו עם אחרים, השלווה שלנו והמימוש שלנו. אם משהו בחיינו לא מתאים יותר, הוא יעזוב אותנו כדי לקבל צורה אחרת.
איננו אלה שעושים, אלא אלה שרואים -
אנו מתבוננים בהוויית האל הפנימי שתופשת מקום בהכרה, ממוססת את האשליה ההיפנוטית של התמונה האנושית ומגלה מציאות.כל תלמיד רוחני שנעשה בעל הכרה בטבע-האל, בטבע של התפילה, בטבע של האדם ובטבע של טעות, מתבקש להציג תפקוד זה. לכן, הוא אינו אמור לבקש להיות מורה. הדבר היחיד שנדרש ממנו זה לדעת את "האל" נכון בהכרתו המודעת.
רוח האל ישנה תמיד כעוצמה אלוהית הקיימת ביקום-
כאשר אתה מסגל תודעה שמאמינה שמה שנדרש לך ישנו. אז אינך צריך לדעת מה נדרש לך, מהי צורתו או מה זה. אתה פשוט יודע בוודאות שזה ישנו ! אתה עוצם את עיניך ונעשה מאוד רגוע. כעבור זמן מה זה יופיע מבפנים החוצה כצורה נגלית. זה מתגלה על ידי תודעה גבוהה יותר שהנה רוח-האל עצמה. זה קורה כאשר אתה נכנס לדממה שבפנים ומודה שאינך יודע דבר.
המסטר אומר שהוא לכשעצמו לא יכול לעשות דבר, זה האל שבתוכו שעושה את הכל. לכן אתה מודה בפני עצמך שאינך יודע דבר על מה לדרוש, לגביך או לגבי מישהו אחר, או לעצמך. אתה פונה לאב האלוהי , לאור, לחכמה, להארה, לשלווה, לאמת. במצב זה אתה יודע שהכול בסדר ונמצא בידי האל. אינך יכול לרפא משהו מקריאת הצהרה מספר, אלא רק כאשר אתה נעשה רגוע ובוטח שהכול בסדר. אתה רק בוטח וכך משיג שחרור, למרות שאינך יודע מה הרוח מבצעת בעולם החוויה שלך.
אהבה הנה סוד החיים הרוחניים -
תודעה גבוהה אינה נלחמת בהופעה הנגלית ולא מנסה לשנות אותה. כל בעיה נגלית אינה בעיה אלא רק הזדמנות, ביחס לכמה שהאדם מרשה לעצמו להיות מנוהל רק על ידי האלוהות שלו. זה לא מספיק לומר זאת, אלא גם לחיות זאת; חניך רוחני נדרש לקבל את חוקי-האל ולפעול איתם בחיים. זה אומר שהוא זוכר שאהבה הנה סוד החיים הרוחניים. שעליו לאהוב את חברו כעצמו, סולח לעצמו ולחברו. לפחות את זה. אחרת הוא לא מקבל את ההנהגה האלוהית של האל בחייו.
תלמיד הרוח שרוצה להשיג רמה גבוהה, מאבד כל עניין לשנות משהו רע לטוב-
הוא רק מעוניין בדבר אחד ; להיות המשכן של האל על פני האדמה. יודע בבטחה ש"מלכות-האל" היא על פני האדמה כמו בשמיים. שהשמיים והאדמה הם אחד. הסיבה והתוצאה הם תמיד אחד בתודעת אמת.הבן שהממלכה הרוחנית כולה נמצאת בתוכך. כאן אינך עולה להרים קדושים, או מבקר במקדשים, או שעולם זה קשור למישהו מיוחד וקדוש. את האלוהות בך אתה מוצא דרך חוויה מודעת וזה משחרר אותך. כל עוד זה לא כך, אתה חי בפנטזיה.
להציג את מלכות-האל -
כאשר אתה עושה חיבור במדיטציה לרוח שבפנים, אתה זוכה בחוויה של גילוי טבע הממלכה הרוחנית שהנו שלווה. אז, כאשר אתה מביט בחוויה האנושית שלך, היא תהיה הרמונית. בהתגלות כל מה שנדרש לך בחיים, אתה מציג את רוח האל בחייך. את זה הציגו כל בעלי ההשגה הגדולים שחוו זאת. הם היו בעלי השראה אלוהית. הכרה אלוהית זאת תפשה צורה בכל מה שנדרש להם בחיים.
בדרך הרוחנית מה שנדרש ממך זה רק להיות רגוע ולדעת שאתה האל בפעולה, ואתה חווה את האור והחסד שלו דרך הכרתך הטהורה. אתה לא פונה ליצור נסים, אלא רק נעשה רגוע כשאתה יודע:" האני שהנו במרכז שלי, הנו האל והנו נעלה והוא הסוד של הממלכה הרוחנית של הרמוניה, שלווה, אהבה, אושר, ופאר."
מלא את יומך בתודעה של "הנוכחות האלוהית"התחל כל יום, ראשית עם מדיטציה, כדי להשיג את ההכרה השלווה כשאתה מכוסה באור -הרוח. כאן אתה נמצא במודעות שהנך כלי של נוכחות האל שעושה דרכך את כל הדברים. זה אולי דורש במשך היום מהחניך הרוחני או ממטפל רוחני להיכנס פנימה כמה פעמים ביום.
עשה כך, עד שאתה חש זאת בבטחה מעוגן בתוכך. זוהי עבודת הגנה אמתית. זה לא מסוג ההגנה שאתה מבקש להיות מוגן מרוע. זכור שאם אתה מכיר ברוע ונותן לו כוח , זה הדבר שיכול להכניס אותך לצרה. הגנה אמתית היא בהכרה מודעת של עוצמה אחת בלבד שהנה נוכחת בכל, יודעת הכל, ויכולת כל שנמצאת בך ואתה מכיר בזה ונשען על עוצמה זאת שמספקת לך כל דבר טוב. לכן, עליך להתחבר פנימה כמה פעמים ביום עד שתיעגן בהכרה מודעת זאת של החסד האלוהי, כעוצמה היחידה שישנה בקיום.
האל כתודעה אינדיבידואלית מוארת -
כאשר אתה משיג הארה, אתה נעשה לאל האינדיבידואלי. האל אינו האדם החושב דרך האינטלקט, אלא ההכרה המוארת של התודעה שלו. אדם יכול להשיג תודעה אלוהית רק כאשר אור של חסד אלוהי ממלא אותו ואדם שאינו רעב וצמא לחיים רוחניים לא יכול להשיג תודעה זאת.
מה היא הארה? -
תודעה מוארת הנה מצב הכרה שאינו שונא, מפחד, או אוהב במובן האנושי. זוהי תודעה טהורה וניטרלית. כאן אין טעות בתפישה של אשליה. תודעת האדם מורמת אז למקום טהור. אין בתפישה זאת רוע להתגבר עליו, או צורך לבטל אותו. תודעה מוארת נחה בהכרה ש-"ישנה רק מלכות האל בקיום והיא המלכות שלי". אין עוד עולם אחר. העולם הזה שנודע לבן האנוש, הנו עולם דמיוני שאחוז בהכרת נפרדות של שני כוחות. בתודעת-אל ההכרה תופשת רק עצמה אחת, נוכחות אחת, סיבה אחת ותוצאה אחת. אתה נמצא בעולם זה שבו אתה שופט לפי מראה עיניים וחושים פיזיים מוגבלים.
אינך מואר כאשר אתה רואה מחלה, מוות ומגבלות וחושב שיש להתגבר עליהן-
אתה בתודעה מוארת כאשר אתה תופש בפנימיותך, שכל מה שנגלה הנו אשליה. אתה מודע לכך וכאשר אתה משיג זאת, אינך מתנגד לרוע ומתגונן ממנו. כאשר אתה נעשה אלוהי בתודעה, אתה תופש שאינך צריך לעשות משהו, כי האני האלוהי עושה הכל. "אני" זה נוכח בכל מקום ויודע-כל כמי שאתה. אתה יודע במצב זה שמדובר על נוכחות הנוכחת בכל כתודעה שלך. תודעה אלוהית יודעת מה נדרש עבורך בכל רגע נתון, וזוהי התודעה שלך והידיעה המודעת הערה שלך. את זה אתה משיג בנקודה מסוימת בחוויה האבולוציונית שלך ואתה אומר: " היכן שהייתי עיוור, עכשיו אני רואה".
חוק התחייה של התודעה -
הסוד הגדול טמון בהבנה שתודעה מושכת לעצמה את מה ששלה. התחייה במובן מיסטי, משמעותה "להחיות את בן-האל מתוך המערה של החושים הפיזיים". אתה מרים לתחייה את "בן-האל" שהנך וזה אומר שהכרה אלוהית מחליפה את הכרת בן-האנוש. זוהי גם תחיה שהנה התרוממות מעל לתחושת הגוף הפיזי. כאן אתה זוכה בהכרה של תודעה רוחנית שמושלת בכל. אתה נעשה "האל בפעולה". אתה נעשה לחוק של הרמוניה בחוויה שלך. לכן בתודעה אלוהית אין צורך לפרסם את עצמך כמי שיש לו אמת לספר עליה לעולם. מי שמוכן, מגיע אליך ללמוד ואתה לא צריך להתאמץ להשיג אותו. כאשר האמת נודעת בתודעה שלך ואתה שוהה רק בה, אז זה נוגע גם בחניכי רוח אחרים והם נמשכים לזה. זה כך כי ישנה באמת רק תודעה אחת. אלה שמחפשים ימצאו זאת בספרים, או במורים. כך האל פועל בסדר אלוהי מושלם.
הנוכחות הנוכחת בכל הנה נוכחות יודעת-כל ויכולת-כל -
כל אחד שמתעורר, מגלה שאת האל לא מוצאים בהרים הגבוהים או במקדשים. האל מתגלה רק בתודעת האדם. בהתאם ליחס בו אתה מגלה את האל כ-תודעה שלך, כך אתה נעשה מואר. הטבע של תודעה זאת הנו נוכחות-יודעת-כל, יכולת-כל, נוכחת בכל. לכן אין צורך להתפלל ולומר משהו, או לנסות להשפיע, אלא רק לנוח בתודעה זאת. אתה נח ונותן לקול העדין של האל לדבר אליך דרך הכרתך הגבוהה. כשאתה מואר אינך מחפש בחוץ תשובות. אתה רק נכנס למצב של מנוחה, שמקבלת את הנוכחות שרוצה להתבטא דרכך עם האיכויות שלה. כאן אתה ניצב על אדמה קדושה. כאן, אתה והאל אחד.
אדם כבן אנוש, לא יכול להשתמש או לשלוט בעוצמה הרוחנית -
כאשר התודעה נפתחת להנהגת העצמי האלוהי, היא מושלת לא רק בך כאינדיבידואל, אלא גם בתודעה של המין האנושי כולו. בזמנים אלה זה קורה בגדול. זה נפתח בך וגם באנושות. דבר זה לא אומר שביליוני אדם מתעוררים באופן אינדיבידואלי לאלוהותם, אלא זה אומר שההשפעה של זה מולידה דור חדש בעל תודעה גבוהה יותר. כך תודעה חדשה זאת מתבססת על פני האדמה. דור חדש זה לא חייב לעבור את החוויות המוטעות של ההורים שלו.
כאשר עוצמה רוחנית מתחזקת- התודעה לא מפחדת, או שונאת, או שבויה באשליה כוזבת כמו שהיה בעבר - ההיפנוטיות של האשליה מתמוססת ונעלמת.אדם לא מתפתח רוחנית כאשר הוא מנסה לרפא אנשים, או מחלה. האדם הרוחני לא מקבל את התופעה הנגלית של האשליה כאמת. אחרת, הוא יוצר חומה לקבלת אור-ההארה. מי שלא משיג בהכרתו את העקרונות האלה, ומתעקש לראות את הסיבה לבעיה באדם אחר או במצב חיצוני, לא יכול לרפא או להירפא, או לפרוץ קדימה ולהתקדם. הארה נפתחת יותר בהכרה של מי שלא מאשים אנשים בצרות שלו. זוהי השתחררות מהיפנוטיות העולם הכוזב. גם כשאתה רואה שאחרים ממשיכים בכך אתה אומר לעצמך : " לפחות אני לא מחזיק אותם בכלא". אתה בוחר בחרב שממגרת היפנוטיות זאת.
יחס לא - אישי ; חיוני להשגת הארה -
אחד הדברים שקשה לחניך הרוחני לתפוש זה העובדה שהוא לא מתעסק באנשים או במצבים, אלא בהופעה נגלית שהנה תפישה של אשליה שבאה ממערכת של אמונות מתוכנתות. החניך לומד לחשוב בצורה זאת: " זה אינו האדם או המצב שאני פוגש פה. זוהי היפנוטיות כללית שאינה אלוהית. " כשזה נטמע בהשגת ההכרה של זה, אותו אדם מסיים עם מצב זה בחוויה שלו.
מי שהנו רוחני ומואר באמת אינו מנסה לרפא אנשים, או להסיר מחלה ולתקן שגיאות. הוא מתמודד רק עם הפיתוי לקבל את ההופעה הנגלית השגויה, כאמת. כאשר מישהו בא להירפא הוא חייב לאמץ עיקרון זה של אמת בחיים. אם הוא ייקח על עצמו אחריות במקום להאשים משהו בחוץ, הוא יצליח להירפא.
התפקיד של המרפא הרוחני הוא משמעותי כאן,והוא לעזור למטופל שלו לפרוץ את הקירות של התפישה השגויה. בעודו מחכה שהאחר יתעורר; עליו לומר: " לפחות אני ער ואיני כובל אותו ביותר היפנוטיות". כן, הארה מושגת ביחס לא אישי של הבנת האמת האלוהית. יחס שבו אתה כבר לא מאשים אנשים בגלל מה שמטריד אותך.
התפישה האנושית משתנה בהארת-ההכרה - היא רואה את הנוכחות האלוהית בכל דבר כאמת היחידה שיש בכל מקום. היא לא נתונה למניפולציה על ידי מחשבה אנושית או כוח אחר כביכול, אלא רק בשקט ובביטחון שהיא השיגה במימוש עצמה. לכן בהיותך בעולם אתה חייב לראות את התודעה שלך כבעלת כוח. זה חייב להיות מושג בהכרה ערה בזמן שיש משהו שמתעורר משהו לאיים על ההכרה.ברגע ההוא יש צורך להיכנס פנימה ולשהות באמת הזאת ולתת לה את הכוח בהכרה המודעת. במצב זה של התפתחות האנושות - זו צריכה להיות הפעילות !
בזמנים שיבואו וההכרה של מציאות מוחלטת תושג כאלוהית, לא יהיה צורך בזה - אז לא תתגלה שום תופעה שיש בה מחלה, או מלחמה או שנאה שפעילים בחיים, כי העוצמה הרוחנית תמוסס כל אשליה שהיתה. אז האל יושג כאינדיבידואל אוניברסלי והתודעה האלוהית תמשול על פני האדמה, כמו בשמיים. בינתיים, כל חניך רוח חייב להישאר במיקוד בדרך האמצעית אותה מוביל העצמי האלוהי שמספק כל דבר דרך התודעה שלו. הוא לא מצפה שהאנושיות הרעה תיהפך לטובה. הוא לא יכול לקנות הגנה, או בריאות. הוא מכיר רק ברמה האלוהית הנוכחת בכל דבר. הכרה כזאת שמתפתחת, הנה יקרה מפז. זוהי הכרת-תודה שנפתחת בך ורוכשת את הטוב האלוהי. דבר זה לא נרכש בכסף, אלא רק דרך הרוח הפנימית לה אפשרת להיות.
האל הנו אהבה שרוצה להיות בביטוי בחיים - כאשר מסטר מממש את רצון-האל הוא מביע כך אהבה לחיים ! כעת הגיע הזמן להרים את תפישתך לכך שהאל הנו מאה אחוז אהבה. בתפישה מתעלה זאת - אין עונש, מוות או מחלה באמת. אדם שמתעלה מעל "חוק הקרמה", נמצא תחת "חוק החסד". זה מצב שמושג כאשר אתה יודע שאינך זה שעושה משהו מהכרתך האישית, אלא רק מתבונן באל שפועל דרכך כאתה.
בהשגת "חסד אלוהי", אתה נמצא באחדות עם האל. שחררת את תשוקותיך האישיות והנך בהכרת תודה שיש לך מה שנדרש לך בכל מצב. תחת חסד-האל - "חוק הקרמה" נשבר בחייך ואתה משחרר כך אנשים שקשורים אליך בקרמה. היום, שחרר כל חוק חומרי מזיכרונך והשתחרר מהדרכים הישנות.
היום הנו יום חדש. אתה נולד מחדש רוחנית ומשליך מאחור את כל טעויות העבר.תודעה שאינה שופטת מביאה לשלווה אלוהית. תודעה מוארת לא שופטת כי היא מבינה שיש אחרים שההכרה המוארת עדיין סגורה בפניהם. כעת השתחרר מהעצמיות הישנה של העבר. ביום חדש זה בו נולדת בך תודעת "המשיח". כך ה"אני האמתי" מושג ונשאר לתמיד.
איך תוכל להיות הכלי שדרכו האל יכול לעבוד ? -
כדי להיות בן-אל שחי בחסד אלוהי, עליך תמיד להיות מחובר לאטמוספרה טהורה, לקבל את השלווה המטהרת שבפנים ולבטא איתה את חייך בכל תחום.שינוי התודעה שלך מאוד נחוץ כדי להיות כלי לביטוי אהבה אלוהית.
העיקרון החשוב שיש לאמץ בדרך הרוחנית הוא שהתודעה האלוהית התגלמה וקיימת בכל אחד. מה שפועל בתודעה של האדם מגדיר את חייו וזה לא קשור כלל למה שאחר חושב עליו, או אם הוא מחבב אותו או לא. מה שמשפיע על החיים זה מערכת היחסים עם העצמי האמתי. הפעילות של העצמי האלוהי באדם היא רוח אלוהית ששומרת עליו באופן נצחי. כאשר רוח-האל נוגעת באדם פנימה במלואה, הוא בן אלמוות, כביטוי של חיי נצח.
לחיות בין שני עולמות - האדם האמתי הוא אדם רוחני. בכך שאתה מפתח יחס רוחני בראיית העולם שלך, אתה חווה עולם מטריאליסטי בהרמוניה -
זה מתממש כך כאשר אתה נותן את כל הכוח לאלוהותך ולא לעולם החיצוני. במסע זה אתה חי בין שני עולמות. ישנו העולם בעל החוש החומרי שנותן עוצמה לאנשים, מצבים ודברים בחוץ וישנו העולם בעל המודעות הרוחנית שבו אתה מאמין שיש משהו הרבה יותר גדול מהכוחות שבחוץ היכולות לנוע מהעולם החומרי לעולם של התייחסות רוחנית, היא ביחס ליכולתך לעצום עיניים ממה שנגלה בחוץ ולפעול עם אינטואיציה שמגיעה מהנוכחות הפנימית, אשר מגלה לך את האמת ממה שנראה לך. כך אתה נע בין עולם אחד למשנהו. מההכרה לגוף דרך עיני הנשמה.
כעת אני "רואה "- את האל לא ניתן לתפוש אינטלקטואלית-
זה ניתן להשגה כשאדם אומר: "הייתי עיוור וכעת אני רואה". כאשר הוא משיג בתודעה ערה את הטבע של האל כנוכחות הנוכחת בכל, יכולת כל ויודעת כל. תלמיד הרוח משיג את הנוכחות כיודעת כל, כאשר הוא לא מבקש מהאל משהו, או מנסה להשפיע שיעשה משהו עבורו או עבור אחר.
ההבנה שהנוכחות של האל יודעת הכול צריכה להיעשות חלק מהתודעה שלו במצב תודעה זה אתה כאדם רוחני, אינך פונה להתפלל ולומר לאל מה רצונך . התפילה שלך היא כשאתה נוכח בחיבור להווייתך, עוצם עיניים ומקשיב ללא מילים לנוכחות האהבה דרך טוהר לבך והכרתך.
להיעשות מכשיר עבור קול-האל הפנימי -
היחס שלך בתפילה לאל , הנו הקשבה לקול האלוהי, שבא כהשראה דרך תובנות והרגשות . תוכל להכין את עצמך ולומר: " דבר אליי, כי אני משרתך, מקשיב". כאן המשרת לא מבקש טובה, אלא רק רוצה לחוות את נוכחות האל כעצמו . כשאתה מגלה את הקול הרגוע שבפנים, אתה מפסיק לפחד. אתה נעשה מודע לעצמיותך האלוהית שנמצאת במרכז הווייתך כמשרת אלוהי בחיים, אתה לא מרפא, לא מגן ולא יכול לעשות דבר מהעצמי האנושי. אתה רק יכול להיות כלי דרכו האל קורן את אורו לעולם.
כאשר אתה מלמד, מרצה, מדבר, או צובע את הבית, אוזנך הפנימית תמיד תהיה פתוחה. אתה מקשיב לקול האמת הזה, לנוכחות יודעת-כל. כך אתה נעשה פחות אנושי ויותר אלוהי. הנוכחות הכל-יכולה ממגרת כל עוצמה אחרת - זוהי התכונה הכל יכולה של עצמת האל שאיתה עליך להתמזג בכל הווייתך.
בהבנה זאת, איך תוכל לבוא בתפילה לאל שימגר כל חוסר, מחלה, או שגיאה ? אם כל הבעיות האלה יש להם עוצמה על חייך, אז העצמי האל שלך אינו נוכחות כל-יכולה בחייך. כאשר אתה הנך העצמי-האל הכול-יכול, אינך זקוק לעוצמת-האל שתמגר משהו. זה משום שאין עוצמה אחרת נוכחת בחיים שלך אלא רק אהבה וחסד אלוהי. הבנה בסיסית זאת משנה את החיים. ברמה כלשהי כל אחד נותן עוצמה לכוחות שליליים. האנושות תלויה בכדורי רובים ובפצצות אטום. לאף אחד מאלה אין עוצמה, מלבד העוצמה שהאמונה של ההמון נותנת להם.
התודעה המוארת יודעת את האמת - ריפוי אמתי מגיע דרך התודעה המוארת של האדם-
הארה זאת תופשת את המשמעות האמתית של "נוכחות הנמצאת בכל, הנה הכל , יכולת-כל ויודעת כל". הארה זה לא לקבל חזיונות או חוויות מרגשות. תודעה מוארת יודעת את האמת באופן הפשוט ביותר.
מה שיש לדעת כאמת, זו רק האמת אודות מהות "האל"בידיעת הנוכחות של האל ומהותה, אתה משנה את חייך וזו אינה ידיעה של השכל, אלא מודעות ערה לאמת. אור חדש בהכרה מגלה את הטבע של טעות - זה קורה רק כאשר אתה מתרגל ומבין את הטבע של נוכחות האל הנוכחת בכל, יודעת-כל ויכולת-כל.אתה מגלה כך את הטבע חסר העוצמה של תפישה מוטעית. ההכרה של שלושת ההיבטים האלה מתאחדת בתודעה שלך ואתה משיג הכול, כמודעות ערה.
החוק האלוהי תמיד מתקיים - אחת מהסיבות שריפוי לא קורה, היא שאתה מאמין שהאל הולך לתקן את ה"טעות" עם העוצמה שלו -
יש להשתחרר מהתפישה שישנה טעות. זה מתחיל בכך שאתה מקבל הכל כפי שהוא ולא מתנגד לטעות שנגלית בהכרתך או בתחושות שלך, אלא רק מקבל את השלמות האלוהית בכל.
יש להבין את החוק האלוהי הטבעי ; שכאשר זרע נזרע באדמה החוק הטבעי כבר פועל עליו. כאשר אתה מתואם לחוק האלוהי, עוצמת האל נמצאת אתך כבר, מביאה לך הארה ואתה רואה אז נכון. לכן כל פושע יכול להתחבר לאלוהותו אם הוא משתוקק לנוכחות האל ומתואם לה; זה כל מה שנדרש באמת עבורו.
האל יודע את הכוונות של הלב שלך.מכיון שהאל הנו יודע-כל הוא חייב לדעת מה שבלבך. לכן אין טעם לבקש ממנו שיטהר אותך, כאשר אינך מתכוון לזה בכלל. עדיף לבוא לפני האל עם מוטיבציה פנימית שאומרת: " אתה יודע מה על לבי. תגמל אותי עכשיו" ואז להיות בהכרת תודה ומוכנות אמתית לקבל.
אינך יכול להיות מוגבל על ידי גוף - הבה לא נאמין שהאל שוכן בגוף,
במקלעת השמש או בעמוד השדרה-
זוהי הגבלה שלו מהאינסופיות. האל ישנו בתוך ההוויה הנצחית שלנו. מכיון שאין אנו הגוף, אז האל בנו אינו בגוף, אלא במרכז ההוויה. כאשר אתה משתחרר מתפישת הגוף כמי שאתה, אתה צועד ברחוב בלי המחשבה שהאל נגמר בצורת גוף זה שלך, כי האינסופיות של האל לא מוגבלת במרחב מוגבל. אתה כ"בן-אל" לא מוגדר על ידי גוף זה. שאל את עצמך: "אם אינני גוף זה, אז היכן אני ? מי אני ?" התשובה היא: "אני הנני זה שהנני, אהיה אשר אהיה באשר אהיה ".
האינסוף זורם דרך אחדות מודעת עם המקור- האב האלוהי הנו גם הבן האלוהי -
כל מה שיש לאב יש לבן, כי הוא נברא "בצלמו ודמותו". זה ה"בן האלוהי" שצריך להתרומם בכל אחד כתודעה של אדם רוחני . בן האנוש צריך לדרוש את המורשת האלוהית שלו. הדרך היחידה לזה, זוהי הכרת של האחדות עם "אהיה אשר אהיה", כאן ושם ובכל מקום ביקום. יש לאפשר לאינסוף זה לזרום וזה יתממש בחוץ בלי צורך לדעת איך. כדי להשיג הכרת אחדות, רק האב האלוהי ניצב לפניך ומיישר את כל "הדרכים העקלקלות". אז אתה כאדם הרוחני בך מתעורר לקבל את עצמיותך חזרה.
חסד האל ניתן לכל אחד - בהשגת ההכרה של כוליות-האל
אתה יודע שאתה עצמך לא יכול לעשות דבר -
האל הנו התודעה האמתית שלך ואתה מושך כל דבר מתודעה זאת. כך כל הבעלות והחסד ניתנים לך. חסד אלוהי מתגלם בחיים בכל פרט. הוא מתגלה באדם דרך תודעתו הגבוהה. תודעת-אל הנה תודעת האני האמתי. והיא משוחררת מהתניות חיי בן האנוש.
מעל ומעבר להתניות, כל פרט הנו ילד אלוהי. האל ישנו כתודעה שמקרינה את כל הדימויים כלפי חוץ. כאשר אתה רואה את עצמך כתודעת האני שלך שמקרינה את מה שהיא בכל מקום. אתה פונה רק פנימה ואומר: " אבי האלוהי, האר אותי, עורר אותי לראות !"בהכרה הגבוהה שאתה משיג, תפילה מביאה לתוצאות. אתה מכיר באל כנוכחות יודעת-כל ומספקת-כל. אינך פונה לאל עם בקשה, או תשוקה שלך, או עם ניסיון להשפיע עליו. אתה אומר: " האר אותי, דבר אליי, גלה לי את רצונך, את תכניתך דרכי על פני האדמה !"
ההכרה שלך בכך שהאל הנו נוכחות יכולת-כל, משחררת אותך מכל תשוקה שהוא יעשה משהו. בידיעה של משמעות המילה "האל יכול-כל", אינך מתפלל לאל שיעשה משהו, משום שבמישור האלוהי אין מה לעשות. כאן ישנה רק נוכחות יכולת-כל הקיימת במושלמות ההוויה.
כל מה שקשור לחוסר, מחלה, מוות…. כאן אין לזה עוצמה- אלא רק על אלה שמקבלים זאת כעוצמה, או אלה שמקבלים את האל כעוצמה על משהו. כאדם רוחני, אינך מתפלל לאל שישמיד אויב או ירפא מחלה. האל אינו חי בעולם מוטרד ואינו מחכה למישהו שיבקש ממנו לתקן בעיה בעולמו. היה רק ידיעה מוארת שלך שהאל יודע-כל ונוכח-בכל, ומנהל הכל בטבע, בסדר מושלם ; אז, בלי שתבקש אותו, תפילתך מתקבלת.
לקבל את חסד האל - עליך לדעת את האמת , כי האמת משחררת אותך -
הכל בא דרך התודעה ואם אינך מודע לנוכחות האלוהית בך, אין לך תודעה זאת. בחוש הרוחני, האל הוא נוכח-בכול ויודע-כל דרך תודעת האדם. לכן היכן שאדם עם תודעת-אל נמצא, שום רוע לא יכול לקרות לו שם. האל הנו הרוח הקיימת באדם ולכן המקום היחיד שתוכל להביא את עוצמת-האל לביטוי זה מתוך עצמך. לכן פנה לעצמיותך וחיה באמת !
