ג'וזף מרפי, אחד המורים הרוחניים הגדולים ביותר של המאה העשרים, גילה סוד רוחני עוצמתי ועם זאת כל כך פשוט שרוב האנשים מבטלים אותו עוד לפני שניסו אותו
הסוד הזה לוקח רק כמה שניות לשנות לחלוטין את הנסיבות של החיים, לשנות דפוסי אנרגיה, לשכתב מצבים שנראים בלתי הפיכים לחלוטין.
חשבו על זה לרגע. בזמן שאתם מבזבזים שעות בדאגות, ימים של חשיבה מוגזמת ושבועות בניסיון לכפות תוצאות, הפתרון האמיתי תמיד היה במרחק של כאן ועכשיו. זה נשמע בלתי אפשרי, אבל זה קורה כי תודעת היקום לא מגיבה להסברים ארוכים. הכוח האינטליגנטי העצום הזה שיוצר גלקסיות ומחזיק אטומים יחד, מגיב למשהו הרבה יותר פשוט. לסמכות אלוהית.
זה קורה באותו אופן שאתה מזמין קפה ומצפה שהוא יגיע. באותו אופן שאתה לוחץ על מתג החשמל ומצפה שהאור יציף את החדר. אתה לא מתחנן לחשמל. אתה מצווה עליו דרך הפעלתו. וזו בדיוק האנרגיה שג'וזף מרפי לימד אותנו לחיות לפיה. זה כוחה של פקודה מדוברת.
המילים שלך אינן רק צלילים המרחפים באוויר. הם צווים רוחניים
קודים אלוהיים אלה המורים לכוחות בלתי נראים לארגן מחדש את המציאות עצמה. הבעיה היא שרובנו מדברים על אי-ודאות במסווה של תפילה לקבלת משהו. אנו מבקשים אור בעודנו מתארים את החושך בפירוט מלא ואז תוהים מדוע שום דבר לא משתנה. האמת פשוטה להפליא.
העולם שלנו מציית לטון הדיבור שלנו
אם הטון שלנו נושא פחד, היקום מהדהד לנו חזרה פחד. אבל אם הטון שלנו נושא אמונה וודאות, היקום מהדהד ניסים. זוהי ההכרה האוניברסלית שהנה בעלת מכלול האפשרויות שניתן להזמין דרכה. הסבר זה חותך את הספק. זה מעביר את הבלתי נראה לתוך הנגלה.
כעת, בואו נעמיק עוד יותר בנושא זה ונחשוף את מה שרוב המורים הרוחניים אף פעם לא מסבירים במלואו - היקום מגיב לרטט הסמכות שלנו באותו אופן שבו הטבע מגיב לחוקים שלו. כשאנו מפילים משהו, הוא נופל. לא בגלל שכוח המשיכה שוקל את בקשתנו, אלא בגלל שהוא מציית לעיקרון בלתי ניתן לשבירה.
אותה דינמיקה שולטת בכל היבט של חווית החיים שלנו, ויוצרת אמת נסתרת שמעטים מגלים אי פעם. הטרנספורמציה שלנו מתחילה ברגע שאנו מביננים שאנחנו לא קבצנים ביקום הזה. אנחנו המפקד של היקום. תודעה זאת הנה רוחנית וזה לא קשור לאגו או לשליטה אנושית.
זה קשור להיערכות עם הטבע האמיתי שלנו כישות אלוהית. כל מסורות החוכמה העתיקות בתרבויות שונות מצביעות על אותה התגלות. המילים שלנו כאדם רוחני מודע, מתפקדות כציוויים רוחניים. הביטוי הזה "ציוויים רוחניים". זה לא משאלות, לא תקוות, אלא צווי שמפעיל עוצמה שטמונה בנו ואנחנו בדרך לגלות אותה כמה שקיימת מראשית הזמן....
בטקסטים הרוחניים המקוריים, הכוח היוצר לא 'קיווה' להופעת האור. הוא הכריז את המילים "ויהי אור". זו לא הייתה הצעה או בקשה מנומסת. זו הייתה פקודה שיצאה ממקום של ודאות מוחלטת. ומתוך הוודאות הזו נולדו פלנטות וגלקסיות.
המילים של בני האדם נושאות את אותו פוטנציאל יצירתי. הם לא רק צלילים שמתפוגגים באוויר. הם שרטוטים אנרגטיים, קודים אלוהיים המורים לכוחות בלתי נראים לארגן מחדש את מארג המציאות שלך. שינוי החשיבה כאן הוא עמוק.
כשאנחנו מדברים, אנו לא מתארים את העולם שלנו. אנו יוצרים את זה
כאן המסע הופך למאתגר עבור רוב האנשים הלא מודעים לכך. הם לא יודעים איך לדבר בשפה הרוחנית הזו. למעשה, הם מצווים מתוך פחד במקום אמונה. הם מדברים על חוסר ודאות במסווה של תפילה. הם אומרים מילים כמו, "אני מקווה שזה יסתדר", או "אולי המצב ישתפר", או "אני מנסה להישאר חיובי".
אלה לא פקודות. בהיותו המראה המושלמת שהוא, היקום משקף את הספק הזה בחזרה. ההשפעה של חוסר ההתאמה הזו נמצאת בכל מקום בחיי בן האנוש. הקידום הזה להארה ממשיך לחמוק ממנו. מערכת היחסים שאף פעם לא ממש באה לידי ביטוי.
פריצת הדרך הפיננסית שתמיד נמצאת ממש מעבר לפינה אבל אף פעם לא מגיעה. אלה לא התרחשויות אקראיות או מזל רע. הם השתקפות מדויקת של הפקודות המילוליות שלנו. מאחורי הקלעים של המודעות המודעת שלנו.... כל מילה שאנו אומרים מניעה את החוק הרוחני....
כשאנו אומרים שזה קשה, אנו לא מתארים את המציאות שלנו. אנו גוזרים קשיים על קיומה.... כשאנו אומרים, "מעולם לא היה לי מספיק". אנו לא מדווחים על המצב הכספי שלנו. אנו מצווים על המחסור להימשך. ההחלטה לשנות את המילים שלנו היא ההחלטה לשנות את חיינו. זה כל כך פשוט וכל כך עמוק....
לא בגלל שחשיבה חיובית היא נחמדה, אלא בגלל שהיקום עצמו בנוי להגיב לסמכות הדיבור שלנו... האם אתם מוכנים להפוך את המילים שלכם לכוח ? זה המקום שבו רוב האנשים מפספסים את הפשטות העמוקה של החוק הרוחני.
היקום אינו מציית לרצונות שלנו, לתוכניותינו או אפילו לתפילותינו הנואשות ביותר. הוא מציית לטון הדיבור שלנו. הגילוי הזה משנה את המסע בעבודה הרוחנית ובנתינת שירות אלוהי. זה לא קשור למילים שנשתמש בהן. אלא קשור לחתימת הרטט שמאחורי המילים האלה.
תחשבו על זה ככה. כאשר הורה מדבר אל ילד בנימה של ודאות מוחלטת, הילד מגיב באופן אינסטינקטיבי לא בגלל מה שנאמר, אלא בגלל האופן שבו זה נאמר. עוצמת היקום פועלת בדיוק באותו אופן. עוצמה זאת מזהה את הטון האנרגטי שלך, ולא רק את התוכן המילולי שלך. כשיש בך נימה של אמונה וביטחון של מסטר, אפילו אם אתה מתבטא בביטויים הפשוטים ביותר, היא מייצרת את מה שרבים מכנים ניסים.
שינוי החשיבה הזה הוא המקום שבו מתחיל השינוי האמיתי... מדובר ביישור המצב הפנימי שלך עם הביטוי החיצוני שלך. כאן "המילה שלך היא השרביט שלך". זהו תיאור של מכניות רוחנית ממשית שחותכת בלבול, או ספק ומעבירה את הבלתי נראה להגשמה.
האמת הנסתרת שממתינה לאלה שמוכנים לתבוע את סמכותם הרוחנית
תארו לעצמכם את התרחיש הזה - כאוס מקיף אתכם. חשבונות נערמים על שולחן המטבח שלכם. מערכת יחסים חשובה מאוד מתפרקת. הבריאות שלכם מראה סימנים מדאיגים. המוח שלכם רץ עם תרחישי המקרה הגרוע ביותר. כל אינסטינקט בגופכם זועק להיכנס לפאניקה, לדאוג, לחפש בקדחתנות אחר פתרונות...
אבל באותו רגע בדיוק, אתם עושים משהו בלתי צפוי לחלוטין. משהו ששובר את הדפוס לחלוטין. אתם עומדים לרגע במקום ונרגעים. אתם לוקחים נשימה עמוקה ובשכנוע בלתי מעורער, כזה שלא צריך לצעוק כי אתה יודע שזה יישמע. אתה אומר את הציווי - "שלום, היה בשקט".... שלוש מילים אלה נושאות עוצמה אינסופית....
זה לא לחש דתי או כישוף. זו פקודה שיצאה ממרכז הווייתך אל היקום הפנימי שלך. בתוך זה אתה מחזיר לעצמך את הסמכות שתמיד הייתה שלך כאדם רוחני שמכיר את עוצמת זהותו האמתית. זו ההשפעה שלה שהמהדהדת בחדרי הבריאה. כשאתה מוציא את הפקודה הזו, אתה לא מבקש מכאוס לעצור. אתה לא מקווה שהמצב ישתפר. אתה לא מנסה לשכנע את עצמך שהכל יהיה בסדר.
אתה מדבר ישירות אל הכוחות הבלתי נראים ששולטים במציאות
אתה עושה את זה ממקום של ודאות מוחלטת. המדע של גישה זו משתרע מעבר לרק חשיבה חיובית. מדובר בחיווט נוירולוגי מחדש, יישור אנרגטי והפעלה של מה שפיזיקאים קוונטיים מכירים כיום כאפקט הצופה, שבו התודעה עצמה משפיעה על התוצאות ברמה התת-אטומית.
בתודעה של מסטר אלוהי לא נדרשות תפילות מפורטות, לא טקסים מורכבים, לא משא ומתן עם איתני הטבע, רק ציווי ישיר שנאמר בוודאות מוחלטת של זהות אלוהית. ומיד, פוסקת כל הפרעה ונהיה שקט.
זו הזדמנות להתגלות אלוהית. המסטר הראה לתלמידיו שעוצמת היקום מזהה ומגיבה לסמכות הנאמרת מתוך היערכות מודעת, ולא מתוך ייאוש. לא מתוך פחד, ואפילו לא מתוך תקווה, רק מתוך היערכות פנימית.
זה אותו מצב של ידיעה פנימית שמתעלה מעל ראיות נסיבתיות. התובנה המרכזית שמשנה את כל הגישה לאתגרים היא, שהמסטר לא דיבר אל הפרעה שקורית. הוא מדבר דרכה. הבחנה זו מחוללת מהפכה בהבנת הציווי הרוחני.
רוב האנשים מתמודדים עם הבעיות שלהם ישירות, ומנסים להכריח אותם להיכנע באמצעות כוח רצון או מניפולציה. הם מדברים על המאבקים הכלכליים שלהם, בעיות הבריאות שלהם, הקונפליקטים במערכות היחסים שלהם. הם מנסים לשכנע שלבעיות שלהם יש כוח. זה מציב אותם בניגוד לנסיבות שלהם ולא בסמכות עליהם.
מאחורי הקלעים של הדרמה הקוסמית הזו עומדת אמת בסיסית. הדיבור על הבעיות שלך מעצים אותן. הדיבור דרכן עם הכרת הזהות האלוהית מפחית אותן... ג'וזף מרפי תיאר את העיקרון הזה יפה כשכתב, "לעולם אל תנסה לכפות מצב. אמור את המילה של הציווי ואז אל תתנגד". חוסר ההתנגדות הוא המרכיב הסודי במתכון להגשמה.
כאשר אנשים מנסים לכפות תוצאות שיתרחשו, הם יוצרים חסימת מתח בשדה האנרגטי שלהם. הם מאותתים לתודעת היקום שהם לא באמת מאמינים בכוח הפיקוד שלהם. אז הם עוזרים לזה עם מאמץ ומתח. אבל כשאתה פשוט אומר את המילה של הציווי ואז משחרר אותה, כשאתה מוציא את הפקודה שלך מהגרון, אתה נח בשקט בוודאות של ההגשמה שלה, ואתה יוצר מרחב לתזמור אלוהי.
אתה מאפשר למכניקה הבלתי נראית של הבריאה לארגן מחדש את הנסיבות ללא התערבותך. חשבו על החוכמה העמוקה שיש בגישה זו. כל סערה או דרמה שמתרחשת לא נרגעת על ידי הסבר או משא ומתן. היא נרגעת על ידי סמכות אלוהית שיש באדם רוחני מודע.
המסע לעבר מאסטריות אינו עוסק ברכישת טכניקות רוחניות. מדובר בגילום של וודאות רוחנית. אנשים בעלי אישיות חזקה ביותר לא מרימים את קולם בצעקה - יש לכך סיבה. עוצמה אמיתית אינה זקוקה לכוח חיצוני. היא זקוקה לתיאום נכון איתה.
בואו נראה כיצד ליישם את העיקרון הזה במצבים, בעולם האמיתי
כשאנשים מתמודדים עם משבר כלכלי, בריאותי או רגשי מטלטל, האינסטינקט הראשון שלהם הוא לדבר מתוך פאניקה וזה כמעט אוטומטי... כאשר הם רואים את החשבונות מצטברים, הם אומרים, "אני פושט רגל".... כשהם מתמודדים עם אבחנה מאתגרת של הנשמה, הם אומרים, "זה קשה מדי". כשרגשות מציפים אותם, הם אומרים, "אני לא יכול להתמודד עם זה יותר".
אבל הצהרות אלה אינן רק תיאורים למצבם. הן פקודות שניתנו לתודעת היקום. הן תוכניות-אב שעוצמת הבריאה חייבת לעקוב אחריהן. השינוי מתחיל כשאנו קוטעים את הדפוס האוטומטי הזה ומקבלים החלטה מודעת לדבר אחרת. לא מהמקום שבו אנו נמצאים, אלא מהמקום שבו אנו מתכוונים להיות באמת !
במקום לומר, "אני פושט רגל", עצרו, התמקדו וצוו, "שפע אלוהי זורם אליי עכשיו"!
במקום לומר, "זה קשה מדי", הכריזו על שלום ושקט ואמרו: "כוח אלוהי תומך בי" !
במקום לומר שאני לא יכול להתמודד עם המצב הזה - אמרו בסמכות רגועה : "סדר אלוהי ישנו כעת בהכרתי ובענייניי."
גאונותה של גישה זו אינה רק פסיכולוגית. היא בעלת רטט שתואם לנאמר. כל פקודה נושאת תדר ספציפי שאומר לבריאה כיצד לארגן את עצמה מחדש. זהו המנגנון הנסתר מאחורי התגלמות שמעטים באמת מבינים. היקום לא באמת שומע את דבריכם. הוא תופש את התדר שלכם. המילים הן פשוט כלי הרכב הנושאים את חתימת התדר שלכם.
חשבו על זה כך. כשאתם מדברים, אתם לא רק משמיעים צלילים עם מיתרי הקול שלכם. אתם משדרים אותות אלקטרומגנטיים שמקיימים אינטראקציה עם השדה הקוונטי סביבכם. הפיזיקה המודרנית אישרה את מה שמסורות חוכמה עתיקות לימדו במשך אלפי שנים. שכל דבר ברמה הבסיסית ביותר שלו הוא אנרגיה הרוטטת בתדרים שונים.
התודעה שלכם עצמה היא תחנת שידור. המחשבות והרגשות שלכם יוצרים תדרים ספציפיים והמילים שלכם מגבירות ומכוונות את התדרים האלה לעולם. כאשר המצב הפנימי שלכם מתיישר עם הפקודה המדוברת שלכם, אתם יוצרים אות קוהרנטי שהיקום לא יכול שלא להגיב אליו. זו הסיבה שאותנטיות חשובה יותר מטכניקה בתרגול רוחני.
המרכיב הסודי בפקודה בת כמה שניות הוא תחושת 'ודאות' לנאמר. כאשר התדר שלכם נושא ודאות של זהותכם האלוהית, ויש בה את הידיעה הבלתי מעורערת הזו, שמעבר לראיות נסיבתיות, אפילו הכאוס חייב להשתחוות לה. זו לא חשיבה קסומה. זוהי טכנולוגיה רוחנית הפועלת על פי חוקים אוניברסליים מדויקים.
ג'וזף מרפי הבין את העיקרון הזה לעומק. הוא לימד שכאשר אתה מדבר בוודאות כזאת, אתה לא מנבא את העתיד. אתה יוצר אותו. אתה לא מתאר את מה שיכול להיות. אתה גוזר על מה שחייב להיות. מהפכת החשיבה הזו משנה הכל באופן שבו אתה מנוהל עם אתגרים. מאחורי הקלעים של כל נס יש פשוט מישהו שהבין את העיקרון הזה ויישם אותו בעקביות.
ריפוי, פריצת הדרך כלכלית, שיקום מערכת יחסים שנראית בלתי אפשרית לתיקון, כולם עוקבים אחר אותו דפוס. מישהו ודאי דיבר מתוך יישור עם היקום ולא מתוך נסיבות. מישהו נתן פקודות שנשאו את תדר הוודאות ולא את תדר הפחד.
המסע לשליטה על הרטט כרוך בלמידה לנטר ולהתאים את התדר שלכם לפני שאתם מדברים. אחת ההתנגדויות הנפוצות ביותר בלימוד העיקרון הזה היא, "אבל זה פשוט מדי. זה לא יכול לעבוד". אנשים מצפים ששינוי רוחני יהיה מסובך, שידרוש טקסים מורכבים, שנים של לימוד או פרקטיקות מורכבות. אבל ציפייה זו חושפת למעשה אי הבנה בסיסית לגבי אופן הפעלת הכוח האלוהי.
היקום מתפקד במושלמות לפי חוק התיאום האלוהי. זה קשור לסמכות רוחנית
אל תבלבלו בין פשטות לחולשה. למעשה, הכוחות החזקים ביותר שקיימים פועלים בפשטות אלגנטית. הבריאה עצמה, על פי חוכמה עתיקה, החלה בציווי הקצר, "יהי אור". אלה מילים שהציתו גלקסיות. מילים שהניעו את כל הריקוד הקוסמי שאנו צופים בו כיום.
כוח אלוהי אינו דורש הסברים ארוכים או טכניקות מורכבות. הוא דורש ודאות. מילה אחת שנאמרה בביטחון מוחלט נושאת כוח יצירתי רב יותר מאלף מילים שנאמרות בספק. עיקרון זה פועל בכל רחבי הטבע. את חוקי הפיזיקה הבסיסיים ביותר ניתן לבטא במשוואות פשוטות. פשטות אינה היעדר כוח. זה העידון שלו.
ג'וזף מרפי תפש זאת יפה כשכתב, "אני לא מגביל את האל בכך שאני רואה מגבלה בעצמי". אמירה עמוקה זו חושפת את המחסום האמיתי להגשמה - שהוא נוכחות של מגבלה בתודעה. כשאתה מאמין שמורכבות היא הכרחית, אתה למעשה יוצר התנגדות לזרימה טבעית של התגלמות אנרגיה.
תובנה זו פותחת את הדלת להבנה עמוקה יותר של מכניקה רוחנית. התנגדות מעכבת פקודה וספק משבש את הזרימה האלוהית. בכל פעם שאנו מפקפקים אם הפקודה שלנו בת כמה השניות מספיקה, אנו יוצרים מערבולת בשדה האנרגיה. אנו שולחים אותות מעורבים ליקום, אומרים דבר אחד עם המילים שלנו, אבל אחר עם הספק שלנו.
תוכנית הטרנספורמציה מתבהרת כשאנו מבינים שדיבור מתוך פחד מפזר אנרגיה, בעוד שדיבור מתוך אמונה מאחד אותה. אנרגיה שמפוזרת, מתפזרת לכיוונים מרובים, ויוצרת קונפליקט ובלבול בהתגלויות שלה. אנרגיה מאוחדת זורמת בזרם אחד עוצמתי, ויוצרת קוהרנטיות ומומנטום.
כאשר אנרגיה מתאחדת באמצעות פקודה מיושרת אליה, ניסים מאיצים באופן טבעי ועוצמתי. זה לא על-טבעי. זה טבעי. זה מה שקורה כשאנו מסירים את המחסומים המלאכותיים בין הכוונה שלנו לבין ההתגלמות שלה.
הגילוי שמשנה הכל במסע שלנו הוא ההכרה שהיקום לא מונע מאתנו דבר. הוא פשוט מחכה לאותות ברורים ומותאמים לו. עיקרון זה עובד ללא קשר לרקע, להשכלה או לנסיבות שלנו. זה לא דורש כישרונות מיוחדים או מתנות רוחניות. זה דורש רק את הנכונות ליישר קו בין המצב הפנימי שלנו להצהרה החיצונית שלנו.
עלינו לדבר כאילו מה שאנו רוצים כבר הושג. לפקד מנקודת המבט של האלוהות שיוצר דרכנו, ולא של התפישה שאנו חווים כבני אנוש. ההחלטה לאמץ את הלך הרוח הזה פותחת דלתות שרוב האנשים אפילו לא שמים לב אליה. זה הופך רגעים רגילים להזדמנויות.
כעת נעמיק עוד יותר בנושא הזה, ונחקור מה קורה אחרי שאנו נותנים את הפקודה שלנו
כאן רוב מחפשי הרוח מועדים, וזו האמת הנסתרת שמפרידה בין אלה שרק מתרגלים עקרונות רוחניים לבין אלה שמגלמים אותם בפועל. כאשר קשת משחרר חץ, מה הוא עושה הלאה? הוא לא רודף אחריו. הוא לא תופס אותו באמצע המעוף כדי לבדוק אם הוא עף בכיוון הנכון. הוא סומך על חוקי הפיזיקה ועל המיומנות שלו.
אותו עיקרון חל על הפקודות הרוחניות שלנו. לאחר מתן פקודה, עלינו לשחרר אותה לחלוטין כמו חץ ולהתנגד לדחף לרדוף אחריה. כאן מתחילה העבודה הפנימית האמיתית. הזרז לשינוי אינו רק באמירת מילים חזקות. אלא זה במה שאתה עושה אחרי שאתה אומר אותן. רוב האנשים מחבלים בביטויים שלהם באמצעות סתירה אנרגטית.
הם מצווים על ריפוי, ואז מיד חוקרים תסמינים נוספים. הם מצווים על שפע כלכלי, ואז גוללים בחשבונות הבנק שלהם בדאגה. הם מצווים על שלווה במערכת יחסים, ואז מתאמנים על קונפליקטים מהעבר בתודעתם. כל אחת מהפעולות הללו שולחת מסר סותר ליקום.
זה כמו לשתול זרע ואז לחפור שם כל כמה שעות כדי לבדוק אם הוא גדל. עצם פעולת הבדיקה משבשת את התהליך הטבעי של הביטוי. המסע לשליטה כרוך בלמידת תגובה חדשה - דבר אותה, שחרר אותה ונוח. מנוחה זו אינה ויתור פסיבי. זוהי אמונה אקטיבית. זוהי החלטה חזקה להתיישר עם התוצאה במקום להתעסק אובססיבית בתהליך.
זוהי הכרה עמוקה בכך שתפקידך בבימוי המציאות הוא הצהרה, לא מניפולציה. תפקידך הוא לקבוע את היעד, ולא לחתור בסירה. היקום מטפל ב"איך" כשאתה ברור לגבי "מה". הגילוי שמשנה את ההבנה של החוק הרוחני הוא שהוודאות עצמה היא ראיה.
בעולם האנושי, אנו מאמינים שראיות יוצרות ודאות. אנו חושבים שעלינו לראות תוצאות לפני שנוכל להאמין בהן. אבל בחוק האלוהי, הקשר הזה הפוך. ודאות יוצרת ראיות. הידיעה הבלתי מעורערת של העצמי המודע, למעשה מושכת את ההתגלמות אליך דרך תהודה.
אמונה אמיתית מבטלת את הצורך בתחנונים וניתוח, ומחליפה אותם בידיעה רגועה ויציבה. כשאתה באמת מאמין במשהו, אתה לא צריך לשכנע את עצמך או אחרים. אתה לא צריך הרגעה מתמדת. אתה פשוט יודע. וידיעה זו מקרינה ממך תדר מוחשי, שהיקום מגיב אליו.
כשאתה אומר שלום, היה שקט, אמור זאת פעם אחת בביטחון מלא. אל תחזור על כך בחרדה, בתקווה שזה יעבוד. אמור זאת מאותו מקום סמכות מרוכז בתוכך. הרגש את הרוח מתיישרת עם המילים כשאתה מדבר אותן. שים לב שהכתפיים שלך נופלות, הנשימה שלך מואטת, כל הווייתך מתמקמת בוודאות של הפקודה שלך.
גישה זו לצווי רוחני מפעילה את מה שפיזיקאים קוונטיים מכנים 'אפקט הצופה', שבו התודעה עצמה משפיעה על התנהגות האנרגיה ברמה התת-אטומית. הוודאות שלך לא רק מרגישה שונה. היא למעשה יוצרת אפשרויות שונות בשדה הפוטנציאל הסובב אותך.
מה קורה כשאנו שולטים בהתאמה הזו בין המצב הפנימי שלך לפקודה המדוברת?
כאן מתחילות להופיע הראיות הנראות לעין במציאות החיצונית שלנו. כאשר המילים שלנו רוטטות בתדר-הבריאה, לעולם סביבנו אין ברירה אלא לארגן את עצמו מחדש בהתאם. זה לא על-טבעי. החוק הטבעי פועל בדיוק כפי שתוכנן.
ייתכן שנבחין בכך תחילה כשינויים עדינים באווירה. כבדות שמתפוגגת לפתע. מתח במערכות יחסים מתחיל להתמוסס ללא הסבר. ואז מגיעים הביטויים המוחשיים. חדשות טובות בלתי צפויות מגיעות ממקורות שלא שקלנו אפילו. כסף מופיע דרך ערוצים שלא ציפינו להם. הזדמנויות ניכרות שלא היו גלויות קודם לכן.
הגילוי כאן הוא שתמורות אלה קורות לא בגלל שאילצת אותן באמצעות כוח רצון או מניפולציה, אלא בגלל שפקדת עליהן באמצעות ציווי מתואם לחוקי היקום. ההבחנה היא קריטית להבנה - שהפעלת כוח, יוצרת התנגדות. שפקודה מודעת - יוצרת תהודה חוזרת. כוח, מנקז אנרגיה. פקודה, מתעלת אותה. כוח פועל מתוך תפישת הפרדה. פיקוד אלוהי פועל מתוך אחדות.
כדאי תמיד לנסות ולומר, "שפע אלוהי זורם אליי עכשיו" ! ולומר זאת עם שכנוע אמיתי במקום תקווה נואשת,
השינוי לטובה לא קורה בנסיבות. זה קורה ביחס שלנו לבריאה עצמה. לעבור מלהתחנן לשינוי, לפקודה סמכותית של הרוח הפנימית. זה מביא אותנו לתובנה עמוקה לגבי ציוויים. כוחם אינו טמון במילות קסם, אלא בכיוונון רטט.
חשבו על זה כמו לכוון כלי נגינה. כינור לא מכוון יכול לנגן את התווים הנכונים אך עדיין להפיק צליל צורם... באופן דומה, אנו יכולים לומר את המילים הנכונות אך עדיין ליצור דיסוננס אם המצב הפנימי שלנו אינו מתואם איתן. המסע לשליטה כרוך בכוונון הרטט הפנימי שלנו. כך המילים שלנו נושאות באופן טבעי את משקל האמת.
יישור זה יוצר קוהרנטיות בין התודעה שלנו לביטוי שלנו. כשאנו מדברים ממצב מכוון זה, המילים שלנו הופכות לכלי לכוח יצירתי ולא לביטויים ריקים. ג'וזף מרפי הבין זאת כשהוא לימד את האמת שאומרת " "מילה - ברגע שנאמרה, היא לא יכולה לחזור לריק." היא חייבת להתבטא במציאות. זו לא משאלת לב. זוהי פיזיקה רוחנית.
כשם שחוקים פיזיקליים פועלים ללא יוצא מן הכלל בעולם החומרי, חוקים רוחניים פועלים בדיוק מושלם בתחום התודעה והמימוש. ההצהרה שלכם הופכת לתוכנית-אב שעוצמת היקום חייבת למלא, לא מאילוץ שיש לעשות זאת, אלא משום שתודעת היקום נועדה לעשות זאת.
האינטליגנציה היצירתית שמאחורי כל הדברים מזהה אמת כאשר היא נאמרת בהתאמה, והיא מגיבה על ידי סידור מחדש של נסיבות, או מערכות יחסים ומשאבים כדי להתאים לאמת זו. כך אתם מתחילים לחוש את הפשטות העמוקה של גישה זו לשינוי מהותי, יישור ותיאום תודעה ורטט הוא הכלל.
כעת, בואו נעמיק עוד יותר בנושא הזה ונחקור מה אולי ההיבט שהכי מתעלמים ממנו של ציווי קצר ומתואם. מה קורה בדממה שבאה לאחר מכן ? זהו הטריטוריה הרוחנית שאליה מעטים מוכנים להעז.
ובכל זאת, זה המקום שבו מתרחש השינוי האמיתי. כשמתמודדים עם מצבים שנראים בלתי הפיכים, האבחנה שמפחידה, המשבר הכלכלי שמאיים על כל מה שנבנה, התמוטטות מערכת היחסים שנראית בלתי ניתנת לתיקון, יש רצף קדוש שמתחיל לעבוד עם החוק הרוחני.
ראשית, אנו ממקדים את עצמנו, מוצאים את נקודת השקט הזו שבפנים, אשר עולה על השפעת כל הנסיבות. לאחר מכן, אנו שואפים עמוקות, שואבים פנימה את כוח החיים האלוהי. ולבסוף, מדברים בסמכות שקטה.
אנו דוממים. אבל מה שיבוא אחר כך חשוב באותה מידה. אנו נותנים למילים האלה אותן נאמר להדהד באווירה סביב. לא ממהרים למלא את החלל במילים נוספות או בפעולה מיידית, מאפשרים לדממה לבוא בעקבות ההצהרה שלנו.
דממה זו אינה ריקה או פסיבית. היא מלאה בפוטנציאל יצירתי.... הכרת היקום, זהו שדה קוונטי שמארגן את עצמו מחדש בתגובה לצו שלנו. רוב האנשים מפספסים את הצעד המכריע הזה בתרגול הרוחני שלהם. הם אומרים את הצהרותיהם או תפילותיהם ואז מיד עוברים למשהו אחר, מבלי לאפשר לשקט שבעקבותיו לעשות את פעולתו הטרנספורמטיבית.
זה כמו משחק - לזרוע זרע ואז מיד להציף אותו במים, ואז האדם תוהה מדוע הוא לא גדל. כל זרע זקוק קודם למרחב. כל הצהרה זקוקה לשקט. יש חוכמה עמוקה באמרה העתיקה ששתיקה היא האדמה שבה צומחים ניסים. בשקט הזה, אתם מפגינים את אמונכם בתהליך.
אתם מראים ליקום שאתם לא צריכים לשלוט בכל היבט של ההתגלמות. נתתם את הפקודה שלכם, ועכשיו אתם מאפשרים לאינטליגנציה האלוהית ליישם אותה בדרכים הרבה מעבר למה שהפרספקטיבה המוגבלת שלכם יכולה לתזמר.
גילוי זה מתחבר ישירות למה שלימד ג'וזף מרפי על מכניקה רוחנית. הוא הסביר שאמירת המילה - מפעילה חוק רוחני, ויצרה תוכנית-אב שיש למלא. למרות שהתוצאות עשויות לא להופיע מיד בעולם הנראה של בני אנוש, החוק לעולם לא נכשל בפעולתו.
הוא פועל מאחורי הקלעים בממדים מעבר לתפישה הנוכחית של בני האדם. הפקודה הקצרה יוזמת סידור מחדש בלתי נראה של אנרגיה, נסיבות ואפשרויות. חשבו על זה כגלגלי שיניים קוסמיים שמסתובבים, דלתות שמתיישרות ומעכבות התמוססות עד שהמציאות הפיזית שלכם תגיע להצהרה הרוחנית שלכם.
תהליך זה פועל בדיוק מתמטי, בהתאם לעקרונות אוניברסליים המתעלים על רגשות זמניים או אמונות משתנות. ג'וזף אומר :
"הייתי עד לכך אינספור פעמים במסע שלי ובחייהם של אלו שעבדתי איתם. מישהו מוציא פקודה לריפוי. ולמרות שהתסמינים נמשכים לזמן מה, מתחילים להתרחש שינויים עדינים ברמות התאיות. מישהו מצהיר על שפע כלכלי, ובעוד שחשבון הבנק שלו מראה את חוסר איזון בתחילה, הזדמנויות בלתי צפויות מתחילות להסתדר ממש מעבר לאופק הנראה לעין. המסע מהצהרה לביטוי אינו עניין של זמן ארצי. מדובר בתיאום קוסמי.
חלק מהביטויים שנאמרים מופיעים באופן מיידי מכיוון שאין התנגדות בתודעה. אחרים צצים בהדרגה כאשר ההתנגדות מתמוססת. החוק עצמו לעולם אינו משתנה. רק הקשר שלנו אליו משתנה. ישנה התגלות יוצאת דופן ששינתה את כל נקודת המבט שלי על סמכות רוחנית. הכוח האלוהי שאנחנו דנים בו אינו כוח עתיק שפג-תוקפו לפני מאות שנים.
הוא אינו נעול בטקסטים היסטוריים או מוגבל לאנשים מיוחדים מהעבר. אותה פקודה שבאה ממסטר אלוהי שבאופן ממשי מניעה ים, מרפאה גוף ומכפילה נסים, מחכה לקולכם שיפעיל אותה. הבנה זו משנה לחלוטין את מערכת היחסים שלכם עם תרגול רוחני.
אתם לא מנסים להחיות משהו עתיק. אתם מתחברים למשהו נצחי וקבוע - כוח אלוהי שמעולם לא פג תוקפו. הוא רק חיכה להפעלה שלכם באמצעות פקודה מדוברת. זו אינה מטאפורה פואטית. זוהי טכנולוגיה רוחנית הפועלת בדיוק עקבי בכל התקופות והתרבויות.
חשבו על המשמעות של זה עבור האתגרים הנוכחיים שלכם. אותו כוח יצירתי שמתזמר אירועים קוסמיים זמין לארגון מחדש של השפע שלכם, לרפא את גופכם או לשקם את מערכות היחסים שלכם. הוא לא פחת בכוחו או בזמינותו. הוא פשוט מחכה שתדברו איתו בסמכות רוחנית שהוא מכיר כסמכות אלוהית. כאשר קולכם נושא את תדר הוודאות, אתם נכנסים לסמכותכם הרוחנית, דרך יישור קו קוסמי.
גילוי זה מוביל אותנו להיבט קריטי נוסף של הפקודה הנאמרת. איכות ההמתנה שלנו לאחר דיבור, כאשר הקול שליו ושקט, האופן שבו נמתין, זה קובע כמה מהר מתרחשת התגשמות. רוב האנשים ממתינים עם חרדה, בודקים כל הזמן ראיות, תוהים אם הפקודה שלהם עבדה. המתנה חרדתית זו למעשה מכניסה התנגדות לתהליך ההתגשמות.
מסטרים אמיתיים ממתינים בשלוה מתוך עמדה של אמון, לא עם מתח. הם מבינים שאמונה אמיתית לא רודפת אחרי ראיות. היא יוצרת אותן. ההבדל הוא עדין אך עמוק. המתנה למימוש מתוך חרדה אומרת, "אני אאמין לזה רק כאשר אראה את זה". המתנה מתוך אמון אומרת, "אני אראה את זה כי אני מאמין בזה". היפוך זה של הגישה המקובלת למציאות הוא שינוי החשיבה שמאיץ את הטרנספורמציה.
תפקידך לאחר מתן הפקודה אינו לנטר את הגלים, אלא להישאר מרוכז בזמן שהם מרגיעים את עצמם. המתנה ממוקדת זו אינה פסיבית. היא פתוחה עם עוצמה. היא יוצרת מרחב לאינטליגנציה אלוהית לפעול בדרכים שהפרספקטיבה המוגבלת שלנו לא יכלה לתזמר. היא מאפשרת סינכרוניות וצירופי מקרים שמביאים את ההתגשמות של זה דרך ערוצים בלתי צפויים.
ג'וזף אומר :
צפיתי בדפוס מרתק אצל אלו ששולטים בעיקרון הזה. הם מפתחים את מה שאני מכנה סיבולת התגשמות.... היכולת להישאר מיושרים עם ההצהרה שלהם ללא קשר לתופעות זמניות. הם לא רוכבים על רכבת ההרים הרגשית של ראיות חיצוניות. הם מעגנים את עצמם בוודאות של החוק הרוחני, בעוד המציאות הפיזית משיגה את תדר פקודתם.
מסע זה לעבר שליטה רוחנית, כרוך בפיתוח מערכת יחסים חדשה עם הזמן עצמו. כאשר אתם באמת מבינים כיצד החוק הרוחני פועל, אתם מזהים שההתגלות בעולם התופעות אינה כבולה לציר זמן רגילי. חוק היקום פועל לפי יישור ותיאום אתו, לא לפי זמן. הגילוי שלכם מגיע לא כאשר עבר מספיק זמן, אלא כאשר ההתנגדות של ההגיון נמסה ואיננה.
בנושא הזה כדאי לחשוף מימד נוסף של הצווי המודע שמעטים המורים הרוחניים שדנים בו - וזה תפקיד 'הכרת התודה' בתהליך ההתגלות והמימוש
ג'וזף מרפי כתב משהו עמוק שאומר שדיבור המילה והכרת תודה על השלמתה יוצרים את הבלתי נראה שמתבטא במהרה באופן גלוי. תובנה זו חושפת את האופי האלכימי של 'הכרת התודה'. זה לא רק רגש נעים או תגובה מנומסת לקבלה של משהו. הכרת תודה משמשת כחותם רוחני על הפקודה שלכם.
החתימה האנרגטית שלכם מאשרת צו אלוהי כצו שלם, כאשר אתם מודים עוד לפני שמופיעות ראיות פיזיות, אתם מפגינים שליטה בקשר המקובל בין סיבה ותוצאה. חשבו על זה כחתימה על מסמך שהופך הסדר משפטי לרשמי. ללא חתימתכם, המסמך נשאר בתהליך. עם חתימתכם, הוא הופך למחייב.
'הכרת תודה' מתפקדת באותו אופן בעולם הרוחני. היא אומרת ליקום, אני מזהה זאת כמושלם בעולם הבלתי נראה, ואני מכיר בביטוי הבלתי נמנע שלו בעולם הנראה לעין. פרספקטיבה זו משנה לחלוטין את מערכת היחסים שלכם עם הזמן.
רוב האנשים מאמינים שהביטוי עוקב אחר רצף מסוים. קודם אתם שואלים, אחר כך אתם מחכים, אחר כך זה מופיע, ולבסוף אתם מודים.אבל עם 'העיקרון' הזה הופכים את הסדר הזה. אתם מודים מיד כאילו זה כבר נעשה. ואז אתם צופים בזה מופיע.
היפוך זה הוא מהפכני מבחינה אנרגטית. הכרת תודה לפני הביטוי מדגימה את הבנתכם שבריאה תמיד מתרחשת תחילה בתודעה לפני שהיא מופיעה בנסיבות. אתם מכירים באמת המטאפיזית שאומרת שמה שהצהרתם עליו כבר קיים בעולם הפוטנציאלי ופשוט עובר לצורה באמצעות הפקודה המתואמת שלכם.
בגילום העיקרון של תפישה כזאת באופן עקבי, משהו יוצא דופן מתחיל לקרות
אתם עוברים טרנספורמציה מוחלטת באופן שבו אתם נעים בעולם. הטון שלכם משתנה. לא עוד תחנונים או תקווה, אלא הכרזה בוודאות שקטה. ההליכה שלכם משתנה. לא עוד כבדים מדאגה, אלא קלים בידיעה. כל הווייתכם עוברת מתגובה לבריאה או יצירה.
אתם הופכים למה שג'וזף מרפי כינה 'מפקד אלוהי'. מישהו שמבין את הקשר שלו עם כוחות אוניברסליים ומשתמש בהבנה זו כדי לכוון תנאים במקום להיות קורבן שלהם - זה לא עניין של שליטה באחרים או מניפולציה של תוצאות. זה עניין של התיישרות עם הסדר האלוהי, והאדם מאפשר לסדר הזה להתבטא דרך התודעה שלו ולתוך הנסיבות שלו.
מסע הטרנספורמציה הזה אינו רק על השגת דברים. זה עניין של להפוך למישהו שמושך את הדברים האלה באופן טבעי דרך תהודה מתואמת של עצמי מודע. רוב האנשים מתמקדים אך ורק בשינוי-תנאים מבלי לשנות את התודעה. אבל מפקדים אלוהיים מבינים שתודעה תמיד קודמת לתנאים.
הם עובדים תחילה על היישור הפנימי שלהם, בידיעה שארגון מחדש חיצוני חייב לבוא בעקבותיו. שינוי זה בזהות הוא אולי ההיבט העמוק ביותר של שליטה בציווי פקודה ליקום. אתם מפסיקים לראות את עצמכם כדמות חסרת אונים המונעת על ידי נסיבות שאינן בשליטתכם. אתם מזהים את עצמכם כסמכות רוחנית שמילה מתואמת שלה מפעילה כוחות אוניברסליים. הכרה זו אינה נובעת מאגו. היא נובעת מהבנת טבעכם האמיתי והקשר שלכם עם האינטליגנציה האלוהית.
כעת, נעמיק עוד יותר בנושא הזה ונחקור כיצד ליישם את פקודת הציווי בחיי היומיום
בעוד שלעתים קרובות אנו חושבים על עקרונות רוחניים ככלים למשברים גדולים, השליטה האמיתית מגיעה דרך תרגול יומיומי עקבי בתגובה לסערות קטנות יותר של החיים. חשבו על מה שאתם מתמודדים איתו בכל יום - אולי מחשבות שליליות שמעיבות על הבוקר שלכם, עיכובים בלתי צפויים המאיימים על לוח הזמנים שלכם, חשבונות שמופיעים בתיבת הדואר שלכם, מילים מדאיגות מעמית או אדם אהוב. כל אחד מהרגעים הללו מייצג הזדמנות לתרגל פקודה מודעת ולא תגובה. הם אינם מכשולים למסע הרוחני שלכם. הם המסע עצמו.
כאשר חרדה לוחשת ספק, אל תעסקו בנרטיב הפחד. במקום זאת, התמקדו ברוגע והיו ברוגע, בתודעת "שלום". היו בשקט. כאשר התודעה שלכם רצה עם אלף משימות שלא הושלמו, עצרו והכריזו, "סדר אלוהי שולט בהכרתי".
כאשר מופיעה הוצאה בלתי צפויה, ציינו בסמכות שקטה, "האספקה שלי קבועה, בלתי נגמרת, ומגיעה ממקור אינסופי בתוך הווייתי". יישומים יומיומיים אלה בונים זיכרון שרירים רוחני
. היכולת להגיב מתוך יישור ולא מתגובה הופכת טבעית יותר ויותר. כשם שפסנתרן לא צריך לחשוב באופן מודע לאן כל אצבע הולכת אחרי שנים של תרגול, תמצאו את עצמכם באופן טבעי מוציאים פקודות בתגובה לאתגרי החיים במקום להיות מוצפים מהם.
השינוי קורה באמצעות עקביות. עדיף להוציא פקודות קטנות ומותאמות לאורך היום מאשר לנסות עבודה רוחנית דרמטית רק במהלך משבר. תרגול יומיומי זה מעצב מחדש את כל מערכת היחסים שלכם עם המציאות, מאמן את התודעה שלכם לפעול מתוך פקודה ולא מתלונה.מחפשי רוח רבים לא מבינים נכון את מה שלימד ג'וזף מרפי.
המילים שנאמרות אינן רק הצהרות חיוביות שמנסות לשכנע אותך במשהו שאתה לא מאמין בו. אשר הן נאמרות לעתים קרובות עם רמז של תחנונים, אנרגיה עדינה של ניסיון לשכנע את עצמך לעשות משהו. לומר 'אני עשיר' במילים הנאמרות תוך כדי הסתכלות בחשבון בנק ריק נושאות לעתים קרובות את האנרגיה של משאלת לב בלבד.
פקודות, לעומת זאת, מצהירות על מה שכבר קיים במציאות הרוחנית וקוראות לו להתגלות פיזית. הן לא מנסות לשכנע, הן מכוונות. הן לא מתחננות, הן מורות. האנרגיה שמאחוריהן אינה תקווה, אלא ודאות. הבחנה אנרגטית זו עושה את כל ההבדל ביעילותן.
ג'וזף מרפי לא לימד את תלמידיו להתחנן לחיים שבאים מרחמים או לחזור על משפטים חיוביים, בתקווה להרגיש טוב יותר. הוא לימד אותם לדבר לחיים לציות באמצעות סמכות של פקודה מיושרת. הוא הבין שהיקום לא מגיב לכמות מילים או לחזרה עליהן, אלא לאיכות הרטט של הוודאות.
בואו נבחן מקרוב את דפוס הפקודות המופלאות בדרך הרוחנית של כל מסטר אלוהי. המסטר לא עוסק בטקסים ארוכים או מורכבים. הוא פשוט נתן פקודות קצרות וברורות, אך כל אחת מהן משנה מציאויות, הופכת מחלה לבריאות, מוות לחיים, כאוס לסדר. הכוח של המסטר בכך נמצא בסמכות שמאחורי המילים שאמר.
זה חושף תוכנית רוחנית עמוקה שרוב המחפשים מפספסים לחלוטין. סמכות לא צועקת. היא מדברת בוודאות רגועה. תובנה זו מביאה הבנה להפעלת הכוח הרוחני. זה לא יותר רגש שיש יותר כוח קוסמי. או שתתפלל בעוצמה מספקתבאישורים חוזרים ונשנים עם מספיק תשוקה, אז היקום סוף סוף יגיב.
צפייה באנשים שמדגימים שליטה רוחנית אמיתית מראה משהו שונה לחלוטין. כוחם מתבטא בוודאות שקטה, ידיעה בלתי מעורערת שלא דורשת דרמה, ביצועים, שכנוע עצמי ושל אחרים. רוב האנשים מבינים כוח באופן לא נכון באופן יסודי. הם משווים זאת לעוצמה רגשית. הם מאמינים שפריצת דרך רוחנית דורשת עוצמה. אבל כוח אותנטי פועל בשקט יוצא דופן. הוא לא צריך להכריז על עצמו או לשכנע אף אחד בנוכחותו. הוא פשוט קיים.
חשבו על הכוחות החזקים ביותר בטבע. כוח הכבידה לא משמיע קול, אך הוא מחזיק גלקסיות יחד. חשמל זורם בשקט דרך חוטים, אך מפעיל ערים שלמות. ה-DNA בתאים שלכם משכפל ללא תרועות. ובכל זאת, הוא מתזמר את התהליכים הביולוגיים המורכבים ביותר שניתן להעלות על הדעת. כוח אמיתי פשוט פועל בהתאם לטבעו.
כשאתם באמת מיושרים עם החוק האלוהי, אינכם צריכים להרים את קולכם או להגביר את רגשותיכם כדי לפקד על הנסיבות. אתם פשוט מיישרים את התודעה שלכם עם התוצאה. דברו מתוך יישור זה וצפו כיצד היקום מסדר את עצמו מחדש כדי למלא את הפקודה שלכם. הגילוי כאן הוא שכוח פנימי לא נוצר באמצעות מאמץ. הוא נגיש באמצעות יישור ותיאום פנימי.
במקום להתמודד עם בעיות בעוצמה, לצעוק על כאוס, להילחם בהתנגדות, לדחוף כנגד מכשולים, אתה פוגש אותם בוודאות רגועה ומרוכזת. אתה לא נלחם באש עם אש. אתה מרגיע אותה עם הקול הקטן והשקט של סמכות רוחנית.
ג'וזף מרפי לימד שבאמצעות המילים שלך עולמך נבנה או נהרס
זו לא מטאפורה פואטית. זהו תיאור מדויק של האופן שבו התודעה מעצבת את המציאות. כל מילה שאתה מדבר הופכת לאתר בנייה בחוויית החיים שלך, כאשר משפטים משמשים כפיגומים והטון שלך כאדריכל שמעצב את מה שמתבטא בסופו של דבר.
רוב האנשים משתמשים במילים שלהם ברשלנות, מבלי להכיר בכוח היצירתי שהן מכילות. הם מתארים בעיות בפירוט רב, מספרים על תרחישים גרועים ביותר, ומדגישים מגבלות, ואז תוהים מדוע אותם דברים ממשיכים להופיע בחווייתם. הגילוי שמשנה את המסע הזה הוא ההכרה שמילים אינן רק תיאורים של מה שיש. הן תוכניות-אב למה שיהיה.
חשבו על השפה שאנשים משתמשים בה כמו " זה בלתי אפשרי" ! "אני לא יכול להרשות לעצמי את זה !" "הבריאות שלי לא משתפרת." "התנועה בכביש תמיד נוראית." כל אחת מההצהרות האלה לא רק מעידה על המציאות שלכם. היא יוצרת אותה. כל מילה מניחה את היסוד שעליו ייבנו החוויות העתידיות שלכם. ה
ארכיטקטורה של חייכם משקפת את הארכיטקטורה של הדיבור שלכם. כשם שאדריכל לא היה ממקם באופן אקראי אלמנטים מבניים מבלי להתחשב בעיצוב הכללי, כך אסור לשחרר מילים באופן אקראי מבלי להיות מודעים למה שהן בונות. ההערות האקראיות על כמה החיים קשים, איך אנשים תמיד מאכזבים אתכם, או איך אף פעם אין לכם מספיק אינן תצפיות תמימות על החיים. הן הוראות חזקות לתבונה היצירתית של היקום.
גילוי זה מוביל ליישום מעשי שיכול לשנות לחלוטין את החוויה היומיומית שלכם. לפני שאתם בודקים את הטלפון שלכם או נזכרים בלחץ של אתמול בכל בוקר, קחו כמה שניות לשלוט ביום שלכם. נקודת ההחלטה הקטנה הזו, שהיא "רגע קוונטי" של הבוקר שלכם, קובעת את תבנית הרטט לכל מה שיבוא אחריו.
ברגע שאתם מתעוררים, לפני שרגליכם נוגעות ברצפה, עצרו והכריזו בוודאות שקטה : "היום מתפתח בשלמות אלוהית. כל צעד שאני עושה מודרך ומבורך. האספקה שלי זורמת בחופשיות ובלי סוף ! " - הרגישו את המילים האלה מהדהדות דרך הווייתכם. שימו לב כיצד גופכם מגיב למילים. כיצד הכתפיים שלכם נרגעות. כיצד הנשימה שלכם מעמיקה. כיצד תחושת שלווה עדינה מתחילה לחלחל לתודעה שלכם.
אתם, כמפקד אלוהי, שקובע את הפרמטרים האנרגטיים להתפתחות היום שלכם. קובעים את התדר שהנסיבות יתאימו אליו באמצעות תהודה מתואמת. אתם מכריזים על הנתיב לפני שאתם צועדים בו.
ההחלטה להתחיל את היום שלכם בפקודה ולא בתגובה יוצרת שינוי עמוק בחוויית החיים הכוללת שלכם. רוב האנשים מתעוררים ומגיבים מיד לכל מה שמופיע בחייהם. הם מוותרים על סמכותם היצירתית ברגעים הראשונים שהתודעה קמה ליום חדש, ואז תוהים מדוע הם מרגישים חסרי אונים לאורך כל היום.
תרגול פקודות הבוקר תובע מחדש את סמכותך ברגע החזק ביותר, כאשר התודעה שלך עוברת ממצב שינה למציאות ערה. במרחב הסף הזה, המילים שלך נושאות כוח יצירתי יוצא דופן, משום שהמוח האנליטי שלך עדיין לא הקים את מחסומי הספק והמגבלות הרגילים שלו.
בואו נחקור את האיכות האנרגטית שמאחורי פקודות יעילות
ג'וזף מרפי תיאר את החיים כמשחק בומרנג שבו המחשבות, המעשים והמילים שלך חוזרים אליך בדיוק מדהים. זה לא איזושהי מערכת ענישה או תגמול מיסטי. זהו תיאור מדויק של האופן שבו תהודה של רטט מתפקדת דרך תודעה. כל מה שאתה שולח לשדה הבריאה דרך חתימת האנרגיה שלך חוזר אליך בחוויות תואמות.
גילוי זה משנה לחלוטין את האופן שבו אתה ניגש לפקודה שלך. זה לא רק לומר מילים מסוימות. זה בא מהאיכות האנרגטית שמאחורי המילים הללו. הפקודה שלך חייבת לנבוע מאהבה, לעולם לא מפחד. זה חייב להיות מאמונה, ולעולם לא מכעס. התדר הרגשי הנושא את מילותיכם קובע מה מהדהד אליכם בחזרה מהיקום.
חשבו מה קורה כשאתם נותנים פקודה מכעס. מצב זה חייב להשתנות. כעת, למרות שהמילים עצמן עשויות להיראות חזקות, רטט הכעס יוצר התנגדות דווקא באותו שדה שאתם מנסים להשפיע עליו, זה כמו לזרוק בומרנג עם קצה משונן ולא יציב. הוא לא יעוף נכון, וחזרתו תהיה בלתי צפויה או אפילו מזיקה.
פקודות שבאות מפחד מייצרות תוצאות דומות. הן מהדהדות בחזרה חוויות נוספות התואמות את תדר הפחד. אבל פקודות הניתנות מאמונה משקפות סדר אלוהי. פקודות הנאמרות מאהבה יוצרות תהודה הרמונית המאפשרת למימוש לזרום ללא התנגדות.
הבנה זו מגלה מדוע מילים זהות הנאמרות על ידי אנשים שונים מייצרות תוצאות שונות באופן דרמטי. זה אף פעם לא רק המילים, זו חתימת הרטט שמאחוריהן. כדי לפתח שליטה בפקודה קצרה, יש תרגול ערב עוצמתי שעובד עם תת המודע שלכם כשהוא הכי פתוח.
לפני השינה, כאשר התודעה האנליטית מתחילה להשתתק והשער לתת המודע נפתח לרווחה, שבו בשקט ונשמו לאט. אפשרו לנשימה שלכם ליצור קצב עדין שמרגיע את מערכת העצבים שלכם וממקד את המודעות שלכם. לאחר מכן, היזכרו במצב אחד שגרם לדאגה.
כחוק. שלום זה לא ויתור פסיבי. זוהי התייצבות אקטיבית. זוהי ההחלטה לעמוד בעין הסערה במקום להיזרק על ידי רוחות. ממקום מרכזי זה, ניתן להוציא פקודות שמנתבות את האנרגיה של הסערה עצמה. המסע אל עבר שליטה כרוך בפיתוח של שלום עמיד, יציבות פנימית שנשארת בלתי מעורערת ללא קשר למראה החיצוני.
שלום בתפישת רוב האנשים הוא תלוי נסיבות. הוא בא והולך בהתאם למה שקורה סביבם. אבל סמכות רוחנית אמיתית נובעת משלווה שמתעלה על הנסיבות. שלום שנשאר יציב גם כאשר הכל נראה כאילו מתפרק. איכות שלום זו הופכת לבסיס לפיקוד יעיל.
לכן כשאתה אומר שלום, היה דומם - נח בתודעה שכבר נמצאת בשלום. אתה לא מנסה ליצור משהו חדש. אתה מרחיב את מה שכבר קיים בתוכך אל תוך המצב שאתה מטפל בו. אתה לא מתחנן לשלום שיבוא. אתה מצווה על הנסיבות להתיישר עם השלום שאתה מגלם. הגילוי שמשנה את מערכת היחסים עם אתגרים הוא ההכרה ששלום אינו הגמול על פתרון בעיות. זהו הכוח שפותר אותן. זה לא מה שמקבלים כשהסערה חולפת. זה מה שגורם לסערה לחלוף.
מה באמת מפריד בין מתחילים רוחניים למאסטרים
ההבדל הוא ביכולת לדבר שלום לא רק ברגעים רגועים, אלא גם בעיצומה של הסערות העזות ביותר של החיים. כל אחד יכול לשמור על יישור רוחני כשהכל הולך כשורה. המבחן האמיתי והגילוי האמיתי מגיעים כאשר כאוס מתפרץ סביבכם. כל אחד יכול לדבר שלום בתנאים רגועים. כל אחד יכול להרגיש מחובר לכוח אלוהי כשהוא יושב במדיטציה או צועד ביער יפהפה.
אבל סמכות רוחנית אמיתית שייכת לאלה שיכולים לעמוד במרכז משבר, קריסה כלכלית, אבחון בריאותי, התפרקות מערכת יחסים, ולדבר שלום ולהיות דוממים באותה ודאות שהיו עושים בתנאים מושלמים.
היקום בוחן סמכות באמצעות ניגודיות. כאילו הבריאה עצמה שואלת, "האם אתה עדיין מצווה כאשר הקרקע תחתיך רועדת ? האם אתה עדיין מדבר בוודאות כאשר חוסר הוודאות מקיף אותך? האם אתה עדיין מכריז על סדר אלוהי כאשר אי-סדר אנושי נראה ששולט ביום שלך ? אם תשובתך היא כן, אז מבחינה חווייתית, אתה חייב להישאר יציב. זה חוק מטאפיזי.
ג'וזף מרפי הבין את העיקרון הזה לעומק. הוא זיהה שאתגרים אינם מכשולים למסע הרוחני שלך. זה המסע עצמו. כל קושי מציג הזדמנות להפגין שליטה פנימית במקום להגיב עם הדפוסים הישנים של כעס, חרדה או ויכוח. ההבדל בין שתי הגישות הללו קובע לחלוטין את התוצאה שאתה חווה. אתה יכול לנטוש את הבנתך ולהיכנע לנסיבות או שאתה יכול לעמוד איתן בהבנה שלך ולפקד על הנסיבות. רוב האנשים בוחרים באפשרות הראשונה כי היא נראית מציאותית יותר.
אבל מסטרים בוחרים באפשרות השנייה כי הם מבינים שמה שבאמת אמיתי הוא החוק הבלתי נראה השולט בכל ההתגלמות. שינוי חשיבה זה משנה הכל באופן שבו אתה ניגש למבחנים הבלתי נמנעים של החיים. במקום לחשוש מאתגרים, אתם מתחילים לקבל אותם בברכה וכהזדמנויות להדגים את מה שלמדתם.
כל בעיה הופכת לקנבס לאמנות רוחנית. כל משבר הופך לפלטפורמה להדגמה אלוהית. התרגול פשוט להפליא, אם כי לא תמיד קל. כשאתם מתמודדים עם מצבים שבדרך כלל היו מעוררים תגובה, עצרו במקום זאת. קחו את ההפסקה הקדושה הרגעית שקוטעת את הדפוס האוטומטי בגלל שאתם מזהים את ההזדמנות שמופיעה.
אמרו את פקודת המסטר שלכם בוודאות שקטה כמו : "שלום ושקט וסדר אלוהי קיים כעת" ~או "כל כוח פועל לטובתי כאן ועכשיו" ! לאחר מכן נוחו בוודאות של הפקודה שלכם, לא בתקווה נואשת שמתחזה לאמונה, אלא בידיעה האמיתית שמגיעה מהבנת החוק הרוחני. מנוחה זו אינה פסיבית. היא עוצמתית. אתם מדגים את אמונכם במכניקה הבלתי נראית של הבריאה כדי לסדר מחדש את הנסיבות בהתאם לפקודתכם.
מה קורה כשמתרגלים בעקביות את פקודת המסטר לאורך זמן ?
ישנה טרנספורמציה מרתקת שמתרחשת, שינוי כה עמוק שהוא משנה את הפנימיות שלכם עם ניסיון חיים נוסף. ככל שתשלטו בתרגול הזה, תשימו לב למשהו יוצא דופן. החיים הופכים להיות יותר ויותר חסרי מאמץ. לא שהאתגרים נעלמים לחלוטין. אלא שאנרגיית המאבק מתחילה לדעוך מהחוויה שלכם.
אתם מפסיקים לשחות נגד הזרמים של החיים. במקום זאת, הזרמים נושאים אתכם קדימה. זה כמו ההבדל בין חתירה במעלה הזרם, שמביאה להתיש את עצמכם, לבין ללמוד לנווט עם הזרם, להשתמש בכוחו כדי להניע אתכם לעבר היעד שלכם.
שינוי זה לא קורה בן לילה. הוא מופיע בהדרגה כשאתם בונים את תנופת הפקודה. בכל פעם שאתם בוחרים בציווי על פני תגובה חרדתית, אתם מחזקים מסלולים עצביים חדשים במוח שלכם ונתיבים אנרגטיים חדשים עבורכם. עם הזמן, נתיבים אלה הופכים לתגובת ברירת המחדל שלכם ולא לתגובתכם הישנה.
מה שמרתק הוא איך אחרים מתחילים להבחין בשינוי הזה בכם לפני שאתם מזהים אותו בעצמכם במלואו. הם יתהו איך אתם שומרים על שלווה כזו דרך כאוס. הם ישאלו מה הסוד שלכם. הם יבחינו שאתם כאילו עוברים דרך קשיים בחן וקלות שהם לא ממש יכולים להבין.
הסוד שלכם אינו משהו חיצוני שניתן לשתף בקלות. זהו שינוי פנימי באופן שבו אתם מתייחסים למציאות עצמה. הסוד האמיתי אינו טמון בחוץ, אלא במילים שלכם. אותן מילים שעכשיו אתם משתמשים בהן במודע. ג'וזף מרפי כינה זאת תודעת המילים שהנה מודעות מוגברת לכוח היצירתי בכל הברה שאתה מוציא מהפה. אתה מתחיל לשמור על המילים שלך ולעצב אותן במכוון, מתוך הכרה שהן לא רק תיאורים, אלא הנחיות לאינטליגנציה אוניברסלית.
בואו נחקור את דפוסי הדיבור הספציפיים שבהם משתמשים מומחי עיקרון זה. ג'וזף מרפי מדגים דיבור בטוח באמצעות הצהרות שלא הותירו מקום לספק או למגבלות. אחת מהצהרותיו החזקות ביותר הייתה "יש לי עבודה נפלאה, בצורה נפלאה. אני נותן שירות נפלא בתמורה נפלאה". כאן לא צריך לקוות, לא לאחל, אפילו לא לאשר, אלא לקבוע עובדה מבוססת. דפוס דיבור זה יוצר תוכנית רטט שהיקום מזהה ומגיב אליה.
אנשים אלה מדברים כאילו המציאות הרצויה להם היא כבר עובדה מבוססת
המסע לקראת טרנספורמציה כרוך באימוץ אותו דפוס בדיבור היומיומי - דברו בוודאות, לא רק ברגעים מיוחדים של תרגול רוחני, אלא לאורך כל השיחות הרגילות שלכם. השתמשו בגישה זו באופן עקבי בזמנים טובים כדי להכפיל אותם ובמהלך אתגרים כדי לייצב אותם. כאשר הדברים הולכים טוב, הכריזו על " אני מתרומם יומיומית עם הטוב שלי בכל מימד של חיי. "
כאשר אתה מתמודד עם קשיים, הכריז באותה מידה של שכנוע : " אתגר זה חושף כוח וחוכמה גדולים יותר בתוכי." מה שמרתק בתרגול הזה הוא איך שהוא מתחיל לחשוף את טבען האמיתי של כל הבעיות. הציווי מחווט מחדש את המצב הפנימי שלך.
הכאוס שאנשים חווים בנסיבות החיים הוא תמיד השתקפות של כאוס בתודעה. הקונפליקטים שאתם חווים במערכות יחסים משקפים קונפליקטים בחשיבה. המגבלות שאתם נתקלים בהן בכספים משקפות מגבלות במערכת האמונות שלכם. ברגע שאתם מזהים את האמת העמוקה הזו, הגישה שלכם לאתגרים משתנה לחלוטין.
במקום לנסות בטירוף לשנות אנשים ונסיבות, אתם מתמקדים בפיקוח על שלום בתוך התודעה שלכם. אתם מבינים שברגע שגלים פנימיים נרגעים, העולם החיצוני ילך בעקבותיהם באופן טבעי. זו אינה חשיבה קסומה. זהו תיאור מדויק של האופן שבו התודעה יוצרת חוויה.
מישהו שמזהה סערות כפנימיות ממקד את האנרגיה שלו בדיבור של שלום לתודעה שלו. ראשית, בידיעה שהרמוניה חיצונית חייבת לבוא על פי חוק. ההחלטה לעבור מקרב חיצוני לפיקוד פנימי, מייצגת את נקודת הציר המשמעותית ביותר בהתפתחות הרוחנית. זה הרגע שבו אתם מפסיקים להיות קורבן של נסיבות ונכנסים לסמכותכם כיוצרים-שותפים עם אינטליגנציה אלוהית.
המשמעות האמיתית של ללכת בחיים עם סמכות אלוהית
כשאתם ממשיכים במסע השינוי הזה, זכרו שבכל רגע אתם ניצבים בפני בחירה בסיסית לפקד במקום להגיב, להצהיר עם אמונה במקום לפקפק, ולהתיישר עם תודעת היקום במקום להיות במרדף. נקודת החלטה זו מציעה לכם את ההזדמנות לצעוד אל תוך שליטה רוחנית עם כל בחירה שאתם עושים.
חשבו על המשמעות של לשאת אתכם את אותה נשימה יצירתית שהמילה שלה יצרה גלקסיות לקיום. זו לא מטאפורה פואטית. זהו גילוי רוחני. אותה אינטליגנציה אלוהית שמתזמרת אירועים קוסמיים זורמת בתודעתכם, מחכה שתכוון דרך מילותיכם. כל הצהרה שאתם עושים רוטטת דרך הנצח, ומניעה כוחות העולים על הבנתכם הנוכחית.
שינוי החשיבה שמחולל מהפכה בחווייתכם מגיע כשאתם באמת תופשים את מערכת היחסים שלכם עם כוחות אוניברסליים. רוב האנשים ממקמים את עצמם בניגוד לחיים, נלחמים כל הזמן בנסיבות שהם לא רוצים. אבל אלה שמאמצים עיקרון זה מזהים את עצמם כביטויים של אותו כוח שפעם נלחמו נגדו. הם לא רואים את היקום כמשהו שצריך להתגבר עליו. הם רואים בו שלוחה של התודעה שלהם. הבנה זו משנה את האופן שבו הם מתנהלים עם אתגרים.
אמונה יודעת שהיא כבר קיבלה את מה שנדרש לה והיא פועלת בהתאם. אמירה זו חושפת את סוד ההליכה בחיים עם סמכות אלוהית. אינכם מצווים על נסיבות ממקום של חוסר, בתקווה שהן ישתנו. אתם מצווים מתודעה שמכירה בהגשמה ככבר הושגה במציאות הרוחנית, פשוט מחכה להתגלות בצורה פיזית. היקום מתפקד לא כיריב, אלא כהד שלך, ומשקף בנאמנות את קצב המילים שלך בחזרה אליך כחוויה. זה לא עונש או גמול. זהו חוק יצירתי הפועל בדיוק מתמטי.
כשאתה מכריז על חוסר, היקום מהדהד חוסר. כשאתה מכריז על שפע, היקום מהדהד שפע. כשאתה מדבר בוודאות, היקום מגיב בוודאות. ההחלטה לדבר בכוונה ולא באופן אגבי משנה את מערכת היחסים שלך עם המציאות עצמה.
אתה מתחיל להבין שהעולם לא קורה לך, הוא מגיב לך. גילוי זה משנה את כל חייך מתגובה ליצירה, מטיפול מתמיד בנסיבות לא רצויות ליצירה מודעת של חוויות רצויות באמצעות פיקוד מיושר. אם אתה מוכן לתבוע את סמכותך האלוהית ולשנות את מערכת היחסים שלך עם כוחות אוניברסליים, אמץ את גישת המפקד יודע ש-"אני הנני המפקד", שמאחורי הקלעים של כל התגלמות מופלאה נמצאת תודעה שחיה בשלום עם עצמיותה האלוהית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה